בוסקוביץ' אלכסנדר אוריה

בוסקוביץ' אלכסנדר אוריה

אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' (1907- 1964) היה אחד מבכירי המלחינים והאידיולוג המשפיע על דורו של המוזיקה הישראלית האמנותית - הוגה, מסאי, מורה נערץ ומבקר מוזיקה. נולד בקולוז'וואר/קלוז', (הונגריה / רומניה). הוא ואחיו הצעיר התחנכו באווירה של התרבות האירופאית והמסורת יהודית. עם תום לימודיו בביה"ס התיכון הוא המשיך את לימודיו המוזיקאליים בוינה. בשנת 1925/6 הוא עבר לפאריס. שם למד פסנתר אצל Alfred Cortot ב-Ecole Normale de Musique, וקומפוזיציה אצל Paul Dukas ו-Nadia Boulange. בסקולה קאנטורום הוא התמחה באמנות המוזיקה הווקאלית העתיקה.

בשנת 1929 הוא שב לעיר מולדתו והיה פעיל מאד כמלחין, כפסנתרן קונצרטים וכמנצח של האופרה הלאומית ושל התזמורת ע"ש גולדמרק אותה יסד ב-1934/5. התזמורת הורכבה ממוסיקאים יהודיים, והקונצרטים שלה היו רבים ומגוונים, אך גולת הכותרת  היתה עם הופעתו של הכנר הדגול ברוניסלב הוברמן.

בוסקוביץ' היה כל כולו איש התרבות האירופית. יחד עם זאת הוא שאף לחזק את זהותו היהודית ולהכיר את המסורות ואוצרותיה הרבים של התרבות היהודית. הוא הצטרף לארגון של צעירים בעירו בשם "בני ברית", אשר שאף לחזק את המודעות היהודית בקרב יהודי טרנסילבאניה. בחיפוש אחר שורשיו הוא סייר בשנת 1937 בכפרים של הרי הקרפאטים, כדי להכיר את המסורות והמנגינות היפות של היהודים שהתגוררו שם. בעקבות חוויה זו הוא חיבר סוויטה לתזמורת בשם "Chansons Populaires Juives" - "שירי עם יהודיים", המבוססים על 7 שירי עם יהודיים ממזרח אירופה. המנצח המפורסם איסיי דוברובן ראה את הפרטיטורה והחליט לכלול את היצירה בסדרת הקונצרטים שלו עם "התזמורת הארץ- ישראלית" (לימים התזמורת הפילהרמונית הישראלית). ב-1938 הזמינה התזמורת את בוסקוביץ' להיות נוכח בביצוע הבכורה של הסוויטה שלו. הוא הגיע, שמע, ראה והחליט להישאר בארץ כדי להשתתף בהתחדשות התרבות והמוזיקה שתשקף את ההוויה הישראלית ההולכת ומתגבשת.  

המפגש עם המציאות החדשה, הכה שונה מזו האירופית -הנוף, האקלים, החברה, התרבות והשפה – היה לא קל, אך בוסקוביץ' לא הסתכל אחורה אלא כרע את אזניו ופתח את ליבו אל המזרח. הוא הכיר וחקר את המסורות ואת המוזיקה של עדות המזרח והתלהב במיוחד מהשירה והמחולות עשירי הדמיון של העדה התימנית. הכרתו של המוזיקה והכלים המיוחדים של הערבים העשירו את הפסיפס התרבותי-מוזיקלי. התעמקותו בתנ"ך,  בטעמי המקרא המגוונים ובעברית המתחדשת היו לו להשראה עצומה. עז היה רצונו ליצור מוזיקה אשר תבטא את המציאות הישראלית החדשה. תוך האמונה הבלתי מעורערת בדרכו והשאיפה ליצור סינטזה בין מרכיבים של מוזיקה מזרחית ובין ההישגיה של טכניקה קומפוזיטורית אירופית נוצר האידיום החדש בשפתו המוזיקלית, שהוא כינה "סגנון מזרח  ים-תיכוני". יצירותיו כגון הקונצ'רטו לאבוב, הקונצ'רטו לכינור (1942), "פרקי נגינה לבני הנעורים" ( 1943/4 ) וה"סויטה שמית" (1945) על כל נוסחיה, היו נושאות הדגל של הסגנון הזה ונמנות לנכס צאן ברזל של המוזיקה האמנותית הישראלית.

ב-1945 בוסקוביץ' וארבעה מעמיתיו ההונגריים הקימו בת"א את האקדמיה והקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה. כראש המחלקה לקומפוזיציה הוא הקים דור חדש של מלחינים ומוזיקאים ישראליים. ב-1951 ו-1953 הוא פרסם שני מאמרים מקיפים "בעיות המוזיקה הישראלית המקורית" בכתב העת "אורלוגין" בעריכתו של המשורר אברהם שלונסקי והמשיך את רעיונות על המוזיקה הישראלית של ספרו שזה טרם ראה אור. בין השנים 1956-1964 הוא היה מבקר מוזיקה של עיתון "הארץ". הוא כתב מוזיקה ל-10 הצגות של תיאטרון "הבימה" ולהצגה ב"האוהל". בין יצירותיו הסימפוניות הוא כתב שירים אמנותיים כמו "ה' רועי", תהילים 23 (1943) ו"הנך יפה", שיר שירים (1948) וגם שירי עם רבים, ביניהם את השיר "דודו" (1948) למלים של חיים חפר, שהיה לבלדה הידועה של מלחמת השחרור. עם קום המדינה הוא היה מאד מבוקש ומעורב בחיים התרבותיים בארץ.

אחרי התקופה ה"מזרח ים-תיכונית" ביצירותיו יצר בוסקוביץ' מיזוג ייחודי בין השפה העברית לבין הטכניקה הסריאלית ע"י העברת ההטעמות, המלוס, האינטונאציות והריתמוס של העברית לשפת המוזיקה שלו. השפה העברית היא התשתית לחמש יצירותיו האחרונות: "שיר המעלות"( 1959-60 ), "בת ישראל", קנטטה לטנור, מקהלה ותזמורת (1960 ), "קונצ'רטו דה קמרה" לכנור ועשרה נגנים (1962), "עדיים" לחליל ותזמורת (1964), "שמות", (בראשית 36) לשלושה זמרים, מקהלה, שני פסנתרים וכלי הקשה (1964) לא הושלם.

יצירותיו של בוסקוביץ' זכו פרסים יוקרתיים ובוצעו ע"י מנצחים ידועי שם בעולם ובישראל ביניהם Charles Munch, Sir John Barbirolli, van Beinum, Cellibedache, George Singer, Mendi Rodan, Gary Bertini, Ilan Volkov, Pehlivanian. בשנת 2014 הוא התמנה מטעם "חג המוזיקה הישראלית" (משרד התרבות) ל"מלחין השנה".                       

כתבה – מרים בוסקוביץ'

צרו עימנו קשר!
פנו אלינו כאן