בן-ציון אורגד

שבע וריאציות על דו
לפסנתר

מק"ט: IMI 7584
שנת כתיבה: 1961
משך היצירה: 10 דקות
הרכב:
פסנתר
מו"ל: מכון למוסיקה ישראלית
מסת"ב: 9781491179185

תוים (כאותיות וכמספרים) הם סמלים. לדו ערך מיוחד במערכת התווים; הוא הקליד האמצעי בפסנתר; הוא אבי הטוניקות במשפחת הסולמות 'מז'ור-מינור'; הוא הראשון בסולם הכרומטי המשווה; חשיבות מיוחדת לסולמו בתורת האפקטים ומבחינה גרפית - סימונו סימטרי: לכן נבחר דו כנקודת המוצא ביצירה (הצליל הפותח והמסיים, הצליל המגשר בין הואריאציות) לציר הצלילי (מבחינת ההתייחסות הטונית), לגורם בפיסוק (ע"י הופעתו החוזרת במרווחי-זמן קבועים), לקובע את מסגרת 'האמביטוס' וכמבציע על הגישה המפשטת לואריאציות (סי הוא ואריאנט של דו וכו'...). ב-7 הואריאציות אין נושא מלודי מוגדר. הצלילים מתארגנים לצוותות-מוטיבים בכוחן של ג'סטות מוסיקליות (השונות בכל ואריאציה). צוותות-המוטיבים משרתים בדרך ארגונם הקלאידאוסקופי את התחביר המוסיקלי (בדומה לתבניות-המוטיבים של טעמי-המקרא וצוותותיהן) בקבעם: על-ידי הופעה חוזרת, את מסגרת הפסוקים, המשפטים, הקטעים והיצירה כולה. דו - הוא כמובן גם תופעה צלילית אבסולוטית המוגדרת בדיוק על ידי מספר תדירויות קבועות: תדירויות אטיות באיזור הנמוך, בינוניות באיזור האמצעי ומהיר באיזור הגבוה. משך הזמן הדרוש לזיהוי הצליל קשור במהירות תדירויות. עובדה פסיכו-אקוסטית זו מנוצלת כאחת היסודות במבנה יצירה זו(לדוגמא: לצלילים באיזור הנמוך - משך ארוך; לצלילים באיזור האמצעי - משך בינוני; לצלילים באיזור הגבוה - משך קצר. בתהליך היצירה מנוצל גורם זה בשינויים וצרופים שונים). היחסים שבין "תדירויות הצליל ל"משכו" - מולידים גם יחסים נוספים בינם לבין יסודות מוסיקליים אחרים, כמו המפעם, המשקל, הדינמיקה והגוון. מערכת יחסים זו אפשר לבטא בנוסחאות מספריות (אלגבראיות, גיאומטריות וכיו"ב), אשר מימושה בסמלי-תווים והמחשתה בצלילים ייצרו צירופים מוסיקליים רבים ללא גבול. ברירת החומר הרב וסינונו (בעזרת טעם, מסורת וכיו"ב גורמים אי-רציונאלים) וההנאה שבצרוף יסודות מוסיקליים שונים בכח התנועה (שבג'סטה אימפרוביזאטורית) למעשה מרקם צלילי אחד - הביאו לחיבור "7 הואריאציות", שבסיסן הוא דו.