לזכר אמן דגול - מחווה למירה זכאי

תאריך פרסום: 11/09/2019

 

 

 

 

 

 

יום שישי, 4.10.2019, ה' בתשרי תש"פ, 11:30
אולם רקנאטי, מוזיאון תל אביב

 

עדן פרטוש: חמישה שירים ישראליים
מרק קופיטמן: שמש אוקטובר
אריק שפירא: שיר לגוני
בעז בן-משה: פרידה לגיטרה ולאנסמבל (בכורה)
אלכס וסרמן: קונצ'רטו לכינור ולאנסמבל קאמרי (בכורה)

 

סולני הקאמרטה הישראלית ירושלים
מנצח - יורם יונגרמן
מצו-סופרן - רעות ונטוררו
כינור – נטשה שר
גיטרה חשמלית – בעז בן-משה
פסנתר – ירון רוזנטל

להזמנת כרטיסים בטלפון: 03-7511883 | במייל: israelmusicfest@gmail.com | 
להרשמה מיידית: https://forms.gle/SvzAiHGn4EgMoyzAA  

 

עדן פרטוש 

עדן פרטוש נמנה על דור המייסדים של המוסיקה האמנותית בישראל. הוא נולד בבודפשט, שם למד כינור אצל הובאי והלחנה אצל זולטן קודאי. לפני עלייתו ארצה ב-1938, היה כנר ראשי כמה תזמורות ועמן גם הופיע כסולן ברחבי אירופה. בשנים 1956-1938 היה הוויולן הראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית וגם אתה ניגן כסולן בישראל, אירופה וארה"ב, לצד הופעות ברסיטלים בהרכבים קאמריים שונים
היה מנהל האקדמיה למוסיקה בתל אביב, מ 1951 ועד מותו בשנת 1977; ב-1961 התמנה לפרופסור. בשנת 1954 זכה בפרס ישראל (הראשון שניתן בתחום המוסיקה) על הפואמה הסימפונית "עין גב". ביצירותיו מוסיקה קולית, מקהלתית, סולנית, קאמרית ותזמורתית. הוא הלחין קונצ'רטו לכינור בהזמנתו של יהודי מנוחין, "ערבסקה" לאבוב בהזמנתו של היינץ הוליגר, ומגוון יצירות עם תפקיד סולני לוויולה (בהן שני קונצ'רטי), שהמחישו את יכולותיו כנגן בכלי זה.

חמישה שירי עם ישראליים

היצירה נכתבה בשנת 1962 לקול, אבוב, צ׳לו ופסנתר. היא אינה אופיינית לשפתו המוסיקלית של פרטוש בשנים ההן, שכן היא כוללת עיבוד של לחנים מסורתיים להרכב הנתון, שמזכיר במקצת את הרכב הסונטה הבארוקית - שני כלים מלודיים (קול ואבוב), כלי בס (צ׳לו) וכלי הרמוני (פסנתר).
השיר הראשון, ״מה נאוו״, מבוסס על נעימה מסורתית של יהודי בבל ויהודי קוצ׳ין. הוא קונטרפונקטי, כאשר הקול והאבוב נכנסים זה בדבריו של זה, והפסנתר מספק ליווי מינימלי וכרומטי (בניגוד לנעימה הקולית, שהיא אינה כרומטית). השיר השני, ״אשא עיני אל ההרים״, מבוסס על לחן מסורתי של יהודי פרס. זה שיר טונאלי ברובו, אך מדי פעם ישנן התפרצויות כרומטיות כועסות, ואת רובן מספק הפסנתר. השיר השלישי, ״שבעים המה גיבורים״, מהיר והיתולי, מבוסס על לחן מסורתי המושר אצל הספרדים הירושלמיים. המרקם של השיר הוא פוינטיליסטי, משמע - מרווח ואינו כבד יתר על המידה, מה שמדגיש את ההומור של השיר. השיר הרביעי ״לך אל תשוקתי/אחות קטנה״, מורכב משני בתים של פיוטים ידועים: הראשון של אברהם בן עזרא, המבוסס על לחן של יהודי ספרד, והשני של אברהם גרינודי, המבוסס על לחן של יהודי מרוקו. אופייה של המוסיקה שכתב פרטוש לכל אחד מהשירים שונה: השיר הראשון איטי ודרמטי, עם ליווי כלי מינימלי; בעוד שהשיר השני מהיר ותזזיתי, מלא בליווי כלי עשיר. השיר החמישי, ״מפי האל״, מבוסס על לחן של יהודי ספרד. כמו השיר הראשון, גם הוא קונטרפונקטי, כאשר האנסמבל מלווה את הנעימה הקולית באופנים קונטרפונקטיים וצירופי כלים שונים.

מרק קופיטמן

מרק קופיטמן נולד בקמנץ-פודולסקי (כיום באוקראינה). הוא בוגר בית הספר לרפואה של טשרנוביץ' ובעל תואר שני מהאקדמיה למוסיקה בלבוב ודוקטורט מהקונסרבטוריון הלאומי ע"ש צ'ייקובסקי במוסקבה. לימד באקדמיות למוזיקה במוסקבה, אלמה-אטה וקישינב. יצירותיו זכו לביצועים רבים בברית-המועצות, וזיכו אותו בפרסים יוקרתיים. עלה עלה ארצה בשנת 1972. פרופ' קופיטמן לימד קומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, שם כיהן גם כראש החוג לתיאוריה, קומפוזיציה וניצוח, כדיקן האקדמיה וכממלא מקום ראש האקדמיה. במקביל שימש קופיטמן פרופסור אורח קבוע באוניברסיטה העברית, והיה מרצה אורח באוניברסיטת פנסילבניה (1982/3, 1988/9) ובסמינרים וכיתות אמן באירופה ובארה"ב. בשנת 1986 זכה בפרס קוסביצקי על יצירתו 'לקול הזכרונות', ובשנת 1992 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים כיוצר. בצירותיו שתי אופרות, בלטים, יצירות לתזמורת, קונצ'רטי ושפע של יצירות קאמריות כליות וקוליות. רבות מהן בוצעו באולמות קונצרטים ופסטיבלים חשובים בארץ, באירופה, בצפון אמריקה, ביפן, באוסטרליה ובמדינות ברית-המועצות לשעבר.

שמש אוקטובר

שמש אוקטובר, לקול ואנסמבל קאמרי, היא מהיצירות הראשונות שכתב קופיטמן אחרי  עלייתו ארצה  ב-1972. הוא בחר בשירו של יהודה עמיחי שכתב אחרי מלחמת יום הכיפורים. המוסיקה משקפת את הטקסט בכמה אופנים: מחד גיסא, היא אינטנסיבית, פרגמנטלית וקודרת, ומשקפת את קדרותו של הטקסט; ומאידך גיסא, היא סותרת את הטקסט ומשקפת מצב רוח מעודד או שמח לכאורה.
ליצירה שני ממדים עיקריים, הסובבים סביב מערכת היחסים בין הקול לבין האנסמבל המלווה אותו. ממד אחד הוא שיתוף הפעולה בין הקול לאנסמבל  - לעיתים ברור יותר, לעיתים פחות. ניכר כי ברגעים אלה הקול מתפקד כאילו היה חבר אנסמבל בעצמו, והוא מגיב לכלים המנגנים יחד איתו. דוגמה לכך ניתן למצוא בתחילת היצירה, כאשר הזמרת שרה את המילה ״שמש״ ומושכת את ההברות עד שנדמה כאילו היא לא שרה טקסט כלל. בממד השני הקול והאנסמבל מגיבים זה לזה - הקול כמעט ואינו שר עם האנסמבל, אלא לבדו - וכך נוצר דיאלוג בין הקול לאנסמבל המלווה אותו. ניתן לשמוע זאת לאחר שהזמרת אומרת את המשפט ״יש אלוהים בשמיים, כן״, בו האנסמבל מנגן ללא הקול, ולאחר מכן הקול ״נכנס״ לדברי האנסמבל כדי לפצוח בקדנצה בלעדיו.

אריק שפירא

נולד בקבוץ אפיקים. ב-1947 עבר עם משפחתו לפתח-תקווה. למד פילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב (1965-1962), ובאקדמיה למוסיקה בתל אביב (1968-1963). מוריו באקדמיה למוסיקה היו מרדכי סתר, אבל ארליך, עדן פרטוש, ארטור גלברון, גארי ברתיני, ועוד.
אריק שפירא כתב מוסיקה אקוסטית, מוסיקה אלקטרונית, ויצירות המשלבות בין מוסיקה אקוסטית לאלקטרונית. ביצירותיו האקוסטיות מיסה ויווה (1977) להרכב סימפוני גדול בתוספת הרכב רוק. היצירה בוצעה בפסטיבל ISCM בגרץ בשנת 1982. ביצירותיו האלקטרוניות: משפט קסטנר (1993-1990) – אופרה אלקטרונית, שאינה מיועדת לביצוע בימתי, המבוססת על הפרוטוקולים של המשפט מ-1954. דוגמאות ליצירות המשלבות בין מוסיקה אקוסטית ואלקטרונית: החלפות (2007), שנכתבה עבור אנסמבל 'מיתר' ובוצעה על ידו; מסעות אורידיקה (2009), לקול חי, לקול מוקלט ולאנסמבל מיתר.
אריק שפירא היה ממייסדי החוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה ב-1997, שם לימד עד לפרישתו לגמלאות בשנת 2014. הוא היה חתן פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים (1986); פרס ישראל לקומפוזיציה והוראה (1994); ופרס אקו"ם על מפעל חיים (2012).

שיר לגוני

היצירה נכתבה ב-1996. לשיר שכתב נתן זך לזכרו של גוני הרניק. יצירה זו נעשתה בעזרת מחשב.

בעז בן-משה 

יליד תל אביב, 1962, חתן פרס ראש הממשלה למלחינים 2003. הלחין כ-40 יצירות ובהן מוסיקה סימפונית, קונצ'רטי, יצירות לקול ותזמורת, מוסיקה קאמרית להרכבים מגוונים, מוסיקה לכלי סולו ומוסיקה רב - תחומית.
במרץ 2019 יצא לאור בהוצאת המכון למוסיקה ישראלית תקליטור מיצירותיו בביצוע אנסמבל מיתר והחלילן ליאור איתן. ב-2004 יצא לאור התקליטור "שערי ירושלים" ובו מבחר מיצירותיו.
בעז בן-משה כיהן בתפקיד המנהל האמנותי של "חג המוסיקה הישראלית" בשנים 2017-2011. כיום הוא מרצה ודיקן הפקולטה למוסיקה רב-תחומית באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

פרידה לגיטרה ואנסמבל

"יצירה שנכתבה בהינף קולמוס, פרידה מאדם ואמן. לכל אחד ואחת מאתנו המקום הפרטי עם מירה. שלי החל כאשר אמי, השחקנית עדנה פלידל ז״ל, הייתה בידידות רבת שנים עם מירה. דרך המקום החם והמפרגן שפתחה לי מירה בראשית הקריירה היצירתית שלי וכלה בליווי הצמוד והמחבק שהעניקה לי בשנות כהונתי כמנהל אמנותי של חג המוסיקה. זוהי תשורתי הצנועה לזכרה של האישה המופלאה הזאת".
 

אלכס וסרמן 

מלחין מנצח וצ'לן. למד קומפוזיציה באקדמיה ע"ש רובין בתל אביב עם אבל ארליך, וצ'לו עם צבי הראל. לאחר מכן עבר לניו יורק, שם למד לתואר שני בקומפוזיציה, צ'לו וניצוח עם דיוויד לואוב, פיטר ויילי ומיכאל צ'רי במאנס קולג', והשלים את הדוקטורט שלו בג'וליארד.
מיצירותיו הזמינו וניגנו טובי המבצעים בישראל, אירופה וארה"ב, בהם רביעיית אביב, רביעיית אמרנט, הוויולנית רבקה גולני, שלישיית עתר, אנסמבל נדודים, מקהלת האיחוד, אנסמבל סירנות, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, הסימפונית ירושלים, הפילהרמונית OPOLE שבפולין ואחרים.
אלכס ייסד את ה"אגודה למוסיקה קאמרית ת"א" בשנת 1998, ומאז ועד היום הוא מנהלה המוסיקלי. כמו כן, מלמד קומפוזיציה בבית ספר רימון ובמכללה האקדמית אונו. ניצח על מיטב התזמורות והא המנצח ומנהלה המוסיקלי של התזמורת הסימפונית והמרכז החדש למוסיקה רמת גן.

קונצ'רטו לכינור ולאנסמבל קאמרי

את היצירה כתבתי להזמנת חג המוסיקה הישראלית, בהשראת הקונצ'רטו גרוסו הבארוקי, ובה נוטלים חלק סולן ואנסמבל קאמרי בן 12 משתתפים. בדומה לקונצ'רטי הברנדנבורגיים וסדרת היצירות קאמרמוסיק לסולן ואנסמבל של הינדמית, גם כאן משולבת כתיבה  למדיום הקאמרי והתזמורתי: מחד גיסא, האנסמבל כגוף תזמורתי ובה בעת כקבוצת סולנית עצמאית, ומאידך גיסא הסולן ככלי מרכזי שלעיתים מהווה חלק מהאנסמבל.
היצירה מאופיינת בחלקה במרקם פוליפוני ובשפה מוסיקלית שעיקרה כרומטית עם נטייה לטונאליות מורחבת, אלמנט שאפיין את יצירותיי במשך שנים רבות. בשנים האחרונות נוטה כתיבתי לשימוש רחב ואקלקטי יותר של אלמנטים תמאטיים בהם שזורות השפעות הן מתקופת הבארוק והן מעולם הג'אז, הרוק, המוסיקה הקלה והקולנוע. 

רעות ונטוררו 

רעות ונטוררו נולדה בישראל ומתגוררת ברומא. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים והקונסרבטוריון המלכותי שבהאג. שרה כסולנית באולמות קונצרטים החשובים ברחבי אירופה בניצוחם של סיימון ראטל, סטפנו מונטנרי, טון קופמן ועוד. היא הוזמנה לתכניות יוקרתיות למוסיקאים צעירים בפסטיבל אמברונה, פסטיבל אקס אן פרובנס ובפסטיבל לוצרן.
רעות השתלמה בכיתות אמן בהדרכת ברברה הניגן, אלי אמלינג, אנדראס שול, פול אגניו, מריאלה דוויה ועוד. היתה חברה באופרה סטודיו "פבריקה" של בית האופרה ברומא, שם שרה מגוון  תפקידים על בימת התיאטרון. לאחרונה שרה את רוזינה ב'ספר מסיביליה' בתיאטרון של ביל/סולוטורן שבשוויץ, ואחר כך בבית האופרה בסנט-אטיין שבצרפת. היא חזרה לבית האופרה ברומא ככרובינו ב'נישואי פיגארו', תרזה ב'לה סונמבולה' וצרלינה 'בדון ג'ובאני'. במרס 2020 תשתתף בהפקת האופרה 'קערת הקריסטל' מאת חנה אג'יאשווילי.
בישראל הופיעה כסולנית עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית, סימפונט רעננה, אנסמבל מיתר, המקהלה והתזמורת של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, האנסמבל הקולי הישראלי, וכן השתתפה בקביעות בסדנת האופרה הבינלאומית בתל אביב. זוכת מלגות של קרן התרבות אמריקה-ישראל, קרן רונן, קרן בוכמן-היימן והמכון הישראלי לזמרה אמנותית.

נטשה שר 

נטשה שר עלתה ממוסקבה בשנת 1990, ומאז הופיעה כסולנית עם רוב התזמורות בארץ ובהן: התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, הקאמרטה הישראלית ירושלים, התזמורת הקאמרית הישראלית ואחרות. השתתפה הן כסולנית, הן כחברה בהרכבים קאמריים, בקונצרטים ובפסטיבלים רבים בארץ ובחו"ל כולל הופעות בלונדון, פריס, פרנקפורט ומילאנו ובסיור קונצרטים ביפן.
בוגרת האקדמיה למוסיקה בירושלים, שם למדה אצל מאיה גליזארובה ויורי גנדלסמן. נטלי חברה בשלישיית המיתרים 'אראטו', ומאז הקמתה בשנת 2004 מופיעה באופן קבוע בסדרות קאמריות רבות בארץ.
כיום נטשה היא הכנרת הראשית של הקאמרטה הישראלית ירושלים.

הקאמרטה הישראלית ירושלים 

הקאמרטה הישראלית ירושלים נוסדה בשנת 1984 בידי אבנר בירון. בתוך זמן קצר תפסה מקום חשוב על המפה המוסיקלית הישראלית, הפכה לתזמורת הקאמרית המובילה בישראל, ונחשבת כיום לאחת מהתזמורות הקאמריות הטובות בעולם. עבודתו המקצועית הבלתי מתפשרת של אבנר בירון עם התזמורת, שילוב נגנים עולים עם מוסיקאים ישראליים, ובניית תכניות קונצרטים מקוריות וייחודיות, הביאה את הקאמרטה לאיכויות מיוחדות, המתבטאות ברמת ביצוע גבוהה ביותר והקפדה סגנונית.
התזמורת מקיימת סיורי קונצרטים באירופה, ארה"ב, אוסטרליה והמזרח הרחוק, מוזמנת להופיע באולמות הקונצרטים המרכזיים בניו יורק, לוס אנג'לס, בוסטון, ברלין, אמסטרדם, פרנקפורט, מינכן, פאריס, ציריך, וורשה, סידני, מלבורן, בייג'ין ובנגקוק, וכן בפסטיבלים חשובים באירופה. התזמורת מהווה שגרירת תרבות המייצגת את ירושלים ואת מדינת ישראל. תקליטורים בנגינת הקאמרטה זכו בפרסים וביקורות נלהבות בארה"ב ובאירופה.
התזמורת תורמת תרומה מכרעת לעידוד היצירה המוסיקלית הישראלית המקורית ולשימורה. מאז הקמתה הזמין אבנר בירון עשרות רבות של יצירות ממלחינים ישראלים בעבור הקאמרטה, שנינה והקליטה אותם בביצועי בכורה בארץ ובסיורי קונצרטים ברחבי העולם.