אלון נחושתן

להלך בצל ענקים
לפסנתר

מק"ט: IMI 8577
שנת כתיבה: 2019
משך היצירה: 9 דקות
מו"ל: מכון למוסיקה ישראלית
מסת"ב: 9781491116388
תגיות:
פסנתר

כותרת היצירה שלי התחברה באופן רופף לביטוי הלטיני הקיים "לעמוד על כתפי ענקים", שמשמעותו תרתי משמע: גילוי אמת על ידי התבססות על תגליות קודמות, אך בכל זאת בחרתי לסטות מהביטוי הנ״ל לעבר מתן כותרת מרוחקת יותר, המרמזת מצד אחד על מסע, על דרך ומסלול פיזיים, ומצד שני על מרחק מסוים שהינו מטפיזי מן ה"ענקים" שלי והמעורר תהיות על ממד הזמן המרומז: מה הוא הצל, מי הם הנפילים המטילים אותו ומהי משמעות ההליכה, המסע, מה תכליתו?

שלושת הענקים שאני מרמז עליהם הם שלושת עמודי התווך של המוסיקה האמנותית הישראלית, הנחשבים לעתים קרובות לאבות המייסדים של המוסיקה הישראלית של המאה העשרים: פאול בן חיים, מרדכי סתר ועדן פרטוש (לפי הסדר התכניתי של היצירה). לכל אחד מהם הוקדש פרק, כמעין הומאז'. לצורך העניין שאלתי מוטיב מוסיקלי בין 5 צלילים מבין יצירותיהם של הללו והשתמשתי בו כמעין קמע, מעין מצפן ייחודי שעימו יצאתי למסעותי, אם תרצו זהו הצל שלי.

עם זאת, ישנו גם ענק רביעי, נפיל מאין כמוהו: אמן מפואר בצבע, ש"מפקח" על כל המבנה של היצירה הזו, ומספק את המסגרת הכוללת: הנוף הלילי, הצבעים הכהים שהשתמשתי בהם ובהשראתם (סגול, כחול, שחור) שוב, מהאבות המייסדים של האמנות הישראלית של המאה העשרים: מרדכי ארדון (1992-1896). הפרקים מבוססים על כותרות של שלוש מעבודותיו, ביססתי אותם לאחר שהתבוננתי והושפעתי מתיאורו החי של חיי היהודים, ובחרתי לאמץ את הנרטיב הדמיוני שלי בהתבסס על הרושם העז שהשאירו בי ציוריו רוויי ההרפתקאות הליליות שלו. מכאן החזרה לפירוש לבחירת הכותרת שלי ליצירה: השמש במקרה זה כבר הפליגה הרחק מעבר לאופק והערב והלילה כבר קרבים, ואורות הדמדומים עולים מבית הכנסת, מהרחובות, הגטאות, השכונות ומהטבע - הצללים מגיעים, חלקם, חלקם ידידותיים חלקם מבשרים רע, חלקם בלתי נמנעים (כרמז עתיד לבוא למאורעות היסטוריים בחיי היהדות במאה ה-20 אשר ארדון היה עד לה).

היצירה בת 9 דקות . הפרקים יכולים להיות מנוגנים בכל סדר אפשרי.

אלון נחושתן