אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'

סויטה שמית
לפסנתר

מק"ט: IMI 6073-I
שנת כתיבה: 1945
משך היצירה: 16 דקות
הרכב:
פסנתר
מו"ל: מכון למוסיקה ישראלית
מסת"ב: 9781491185155

סויטה שמית היא אחת היצירות המקוריות והחלוציות של "הסגנון המזרח ים-תיכוני" במוזיקה הישראלית האמנותית. בוסקוביץ' עיצב וזיקק סגנון זה בעקבות מחקר אינטנסיבי וממושך, וחיבר את גרסאות היסוד של סויטה שמית – לתזמורות ולפסנתר סולו – ב-1945/6. בשנות החמישים, הוסיף עליהן גרסאות לשני פסנתרים (1954) ולפסנתר בארבע ידיים (1957), וערך-מחדש את שתי גרסאות היסוד (1958/9). בתהליך זה נוצרו מספר גרסאות הכוללות בתוכן שינויים במרקם, במספר הפרקים, בעריכת המשפטים ובתבניות המקצבים, אך משמרות כולן את האופי והסגנון המיוחד של היצירה. פרקי הסוויטה הם: 1. פרלוד: – טוקטה - כעין תַקְסִים – מבוא, קטע ביניים מאולתר במוזיקה הערבית; 2. הגות – פרק בעל אופי לירי-פיוטי, הנכלל בנוסח לתזמורת ובנוסח לפסנתר סולו; 3. עממיה – בסגנון מחול עממי; 4. נופ-יה – פסטוראלה מזרחית; 5. טוקטינה – מופיעה בנוסח לתזמורת ובנוסח לפסנתר סולו ושני פסנתרים; 6. הודיה – בצורת רונדו, באווירה שמחה וחגיגית. המצלול המזרחי של המוזיקה נובע מהמאפיינים הבאים: 1. עירוב של מודוסים שונים ותבניות מאקאם, אשר להם לעיתים קרובות מרכז טונאלי משותף; 2. תבניות מלודיות קצרות החוזרות בווריאציות; 3. שימוש תכוף במרווחי הסקונדה, הקוורטה, הקווינטה והספטימה; 4. העשרת המרקם בהיתקים כרומטיים והטרופוניה מעוטרת, בצירוף המיית צלילים נחים (בורדון) ואוניסוני ברבדים השונים של המרקם; 5. ריתמוסים חדים ופסוקים במשקלים משתנים; 6. קשת מגוונת של סוגי סטקאטו – מהפיציקאטו ועד המרטלאטו התקיף והסוער – המשקפת את ההשראה ששאב המלחין מאופן הנגינה וההצללות של כלי הפריטה של המזרח התיכון (כגון העוד, הסנטור והקאנון) בלוויית הדרבוקה (תוף ערבי); 7. תבניות מלודיות השואבות את השראתן מהזורנה (חליל ערבי). הדימוי הצלילי של היצירה, כפי שהוגדר על-ידי המלחין, מאפשר שימוש עשיר בפדל. לדבריו, "למוזיקה המזרחית אופי "חוץ-ביתי"; היא "רווית מרחבים [...] שיש בהם משרידיה של הרגשת המדבר". הדימוי החוץ-ביתי מזכיר לו גם את מצלול תזמורת הגמלאן האינדונזי, "המעניק למאזין תחושה קוסמית של שקיפות מוארת הנוסכת אופטימיות".