עודד זהבי: פיוט למנדולינה ותזמורת

פיוט קונצ'רטו למנדולינה ותזמורת החל דרכו כהבטחה אידיאולוגית. בגילי המתקדם הייתי צריך לדעת שדרכה של אידיאולוגיה "מוצנחת" להביא לצרות גדולות. 

היצירה נכתבה עבור ידידי המוערך שמוליק אלבז בתקופה שכיהן כמנהלה המוסיקלי של התזמורת האנדלוסית. הרעיון היה לשלב מחשבה וטכניקות כתיבה מערביות עם חומרים שבסיסם עממי מרוקאי. המעבר משלב האידיאולוגיה לשלב הכתיבה היה לי קשה מששיערתי, היתה תחושה של רצון לשמר ניב שבבסיסו היה מוכר לי כמאזין נלהב ופחות כמלחין פעיל. בסופו של דבר מצאתי עצמי מובל על ידי שתי נעימות נפלאות שהכרתי מאז ילדותי: הבלדה על דון אמדי [Arvoleras] והפיוט "סוכה ולולב לעם סגולה". אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולחלוק אתכם געגוע עמוק מאד לנחמה הנדל ואברהם פררה, שני טרובדורים נעלים שהשפיעו באופן עמוק על אהבתי למוסיקה של יהודי מרוקו טטואן וספרד.

התזמורת  האנדלוסית, שהייתה הכלאה מוזרה בין נגנים קוראי תווים לבין מאלתרים בחסד, הכתיבה סוג כתיבה ומצלול מסוימים שאבדו עם התפרקותה. הפרק הראשון מהיצירה בגירסתו ה"אנדלוסית" זכה לביצוע תודות למאמצים בלתי נלאים של שמואל אלבז ומיכאל וולפה, ואת ההקלטה מהקונצרט בסדרת "צלילים במרכז" אני מוקיר ואוהב. בדיעבד היה זה אחד הקונצרטים האחרונים של התזמורת הזו, וההקלטה משמשת לי סוג של הוכחה לשבירותו של החלום.

לקראת הביצוע הנוכחי ערכתי מחדש את היצירה. אני מבקש להקדיש אותה לשני אנשים יקרים: לשמוליק אלבז, מוסיקאי בחסד ואמן בעל חזון, שלוקח אותו למחוזות שהם מעל לכאן ולעכשיו שלנו; וליואל רקם, מי שהיה ראש מדור הפולקלור בקול ישראל ושנתן לי את ההזדמנות הראשונה כמוסיקאי מקצועי כשהייתי בן 17.

 

עודד זהבי