מעולם הילד II: תמונות ודמויות
קטעי נגינה בשתיים ובארבע ידיים לפסנתרנים קטנים

מחזור הקטעים הזעירים האלה מוקדש לתלמידי פסנתר בשנותיהם הראשונות ללימודים, החל מהשלב ההתחלתי ביותר. החומר נועד להיות תוספת ולא תחליף לספרים הדידקטיים המקובלים (מתודות) ואשר בעזרתם מקנים לתלמיד את יסודות הנגינה וקריאת התווים. אמנם, המגמה הפדגוגית קיימת לכל אורכו של המחזור הזה, אך המטרה העיקרית היא לפתח אצל התלמידים הצעירים את הקשר עם המוסיקה הישראלית בפרט ועם מוסיקה בת-זמננו בכלל, כבר מתחילת לימודיהם; אינני סבור שכדאי לחכות עד לשלב מאוחר יותר במימוש מטרה זו, פן נאחר את המועד. 

האופי הישראלי-יהודי של המחזור בא לידי ביטוי במרכיבים הבאים: 

א. תיאור ההווי של עמנו (למשל בקטעים: שיר עם, ריקוד חסידי ושיר מזרחי בכרך 1, בכפר, כליזמרים ומחול חלוצים בכרך 2).

ב. שימוש במודאליות, כאחד מהיסודות העיקריים של המוסיקה העממית-מסורתית שלנו. מגוון מודוסים מופיע בקטעים השונים: אולי, דורי, פריגי, לידי, פנטטוני ומדוסים כרומטיים למיניהם. 

באשר לרוח ה”עכשווית”, נעשה שימוש באלמנטים של הטכניקה של המאה ה-20 בצורה פשוטה ובאופן הדרגתי. יש לזכור שאלמנטים אלה הם זרים לאוזנו וטעמו של הילד וכדי לקרב אותו לסגנון החדש, יש לנהוג בזהירות רבה. מסיבה זאת, הרוח ה”עכשווית” שולטת יותר בכרך 2, בעוד שכרך 1 עשוי להרגיל תחילה את הילד עם המוסיקה המודאלית, קלה יותר לקליטה. 

האמצעיים הטכניים ששייכים לסגנון בן זמננו הם: 

א. חוסר יציבות טונאלית (ריקוד מצחיק בכרך 1, במרוץ בכרך 2). 

ב. כרומאטיות צפופה שגורמת לטישטוש הטונאליות (המזמזם הטורדני בכרך 1, פולחן פרא בכרך 2). 

ג. סולם ששת הטונים השלמים, שמטבעו מונע קביעת מרכז טונאלי ברור (בובות מכניות בכרך 2). 

ד. ביטונאליות (ויכוח, כליזמרים, שובבות בכרך 2). 

ה. אטונאליות (הרכבת, נהגים בפקק תנועה בכרך 2). 

כאמור, המטרה הדידקטית מהווה תשתית לבניית החומר ולסידורו: הכוונה היא לעזור להתקדמותו הטכנית וההבנתית של התלמיד באופן הדרגתי ומבוקר. כמעט כל קטע מעמיד בעיה חדשה הן ע”י המרקם הפסנתרני והן ע”י הגברת המורכבות המוסיקלית. מבלי לפרט את הנושא המטופל (אם כי הוא ברור עבור המורה), הכיוון הכללי הוא: מהמלודיה ללא ליווי אל המרקם ההרמוני, מהתנועה האיטית אל הזריזות של האצבעות, מהמימד הקטן ביותר (של פריודה) אל קטעים ארוכים ומורכבים יותר. הופעתם לסירוגים של קטעי סולו עם דואטים בארבע ידיים עשויה לגוון את החומר ולהעשירו במוסיקה מורכבת יותר, מבחינת מרקם, הרמוניה וקצב. למרות הסדר שמתבקש מנקודת הראות הפדגוגית, ההיגיון של הבניה המוסיקלית הוא זה שמכתיב את הרצף הקטעים שבקובץ. 

אני מביע תקווה שמחזור זה יהיה למקור הנאה עבור התלמיד הצעיר ויחד עם זאת יתרום לפיתוח היחס האומנותי והיכולת להתבטאות עצמית בביצוע קטעים שהוא מנגן, כבר מראשית חינוכו המוסיקלי ומכאן ההקדשה: “לפסנתרנים הקטנים”. 

סרג’יו שפירא