גלברון ארטור

ארטור גלברון נולד בוארשה בשנת 1913. ב-1935 הוא סיים את לימודי הנגינה בכינור בקונסרבטוריון הממלכתי של וארשה, ושנתיים לאחר-מכן סיים את הלימודים בניצוח תזמורת בקונסרבטוריון זה. ב-1938 השתלם בניצוח אצל ברנרדינו מולינארי ואלפרדו קאזלה באקדמיה סנטה צ'צ'יליה, רומא. ב-1939 הוא נמלט לשווייץ, בה השתתף בקורס ניצוח בהדרכת הרמן שרכן, ולאחר מכן ניגן ככנר וכוויולן בתזמורות. גלברון החל ללמוד קומפוזיציה אצל וילי בורקהארד, מן המלחינים השוויציים הבולטים בתחילת המאה ה-20. בשנת 1949 גלברון עלה לישראל. תחילה גר בירושלים, ובהמשך העתיק את מקום מגוריו לתל אביב. כאן המשיך להתמקד בניצוח ובהלחנה. בשנות החמישים יצא לשני סיורים ארוכים באירופה, וניצח בהם על תזמורות אירופיות. הוא נמנה עם מייסדי תזמורת הגדנ"ע והיה למנצחה הראשי בשנים 1956-1949. כמו-כן היה מנצח-אורח קבוע בתזמורת הסימפונית של קול ישראל בשנים 1953-1949 ומנצח ראשי של תזמורת הקיבוצים בשנים 1955-1950. ב-1959 החל ללמד באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל-אביב. גלברון נפטר בשנת 1985. במהלך חייו כתב עשרות יצירות, זכה שלוש פעמים בפרס אקו"ם על יצירותיו קונצ'רטו-פנטזיה לחליל, נבל ותזמורת כלי קשת, מיאדו – בלט פנטומימה לתזמורת, וחמישיית כלי נשיפה מעץ. רבות מיצירותיו מבוססות על טקסטים בעברית, גרמנית וצרפתית. כמו כן כתב מוזיקה למחול ולסרטים.