בן-שבתאי ארי

נולד בירושלים בשנת 1945. למד בהדרכת מרק קופיטמן באקדמיה למוסיקה ע״ש רובין בירושלים ובהדרכת ג׳ורג׳ קראם וריצ׳רד וורוניק באוניברסיטת פנסילווניה, ארה״ב, שם הוענק לו תואר דוקטור בקומפוזיציה. מאז 1987 הוא נמנה עם סגל ההוראה של האקדמיה ע״ש רובין בירושלים. היה יו״ר איגוד הקומפוזיטורים בישראל במשך ארבע שנים, שבמהלכן יסד את המרכז למוסיקה ישראלית (IMC) והפיק את האנתולוגיה ״פסנתרין״ ־ תשעה תקליטורים של מוסיקה ישראלית לפסנתר. בהיותו מושפע ממוסיקה עכשווית משנות ה־80 וה־90 וממוסיקה מזרתית, אפשר לראות בבן־שבתאי את אחד המלחינים המוקדמים ביותר של הניב הפוסט-מודרני. סיגנונו האישי משלב השפעות של הטרופוניה, הרמוניה פוסט- אימפרסיוניסטית, מינימליזם, ובה בעת גם השפעות של מוסיקת רוק מודרנית וג׳אז (Blues and whites לפסנתר, Hard Rock Shock לאנסמבל מעורב, Deax ex Machina לכינור אלקטרוני ו־DJ). בן-שבתאי זכה בפרסים, מלגות ומענקים רבים הן בישראל והן מחוצה לה. יצירתו 'סינפוניה כרומטית' זכתה בפרס הראשון בתחרות הקומפוזיציה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ובוצעה על־ידיה בסיוריה בגרמניה, ארה״ב, צרפת ואיטליה תחת שרביטו של זובין מהטה. ״מגרפה״ הוזמנה ע׳׳י המנצח לורין מאזל ב-1995 בעבור התזמורת הסימפונית של פיטסבורג. יצירות פרי־עטו של בן-שבתאי נבחרו לביצוע בפסטיבלים בינלאומיים רבים. הקונצ׳רטו לפסנתר זכה לשבחים רבים כשבוצע בבכורה בפסטיבל המוסיקה האסייתי שהתקיים ביפן ב־2000. האופרה הקאמרית "תוף הבד" שחוברה לליברטו ב׳ג׳יבריש׳ ומבוססת על מחזה נו מן המאה ה־14, הוזמנה ע״י הביינאלה התל-אביבית למוסיקה חדישה ב־2004 ובוצעה בה בבכורה בהצלחה בלתי־משוערת.