אורגד בן-ציון

בן-ציון אורגד נולד בגלזנקירכן, גרמניה ב-1926 והיגר לישראל בשנת 1933. החל בלימודי כינור ב-1934 אצל רודולף ברגמן עד 1942, ולימודי תיאורה וקומפוזיציה אצל פאול בן-חיים. ב-1947 סיים את לימודי התואר הראשון באקדמיה למוזיקה בירושלים אצל יוסף טל. למרות שחיפש בעקביות אחר החדש, הוא לא דחה את העבר, אך השתמש בו בדרכים חדשניות. למעשה, כאישיות יצירתית עצמאית, עזה וחזקה, הוא פסע בדרכו הייחודית, ויצירותיו מאופיינות בעירוב של המסורת היהודית, התרבות הישראלית והשפה העברית - אשר שורשיהן במסורות עתיקות. חלק ניכר מיצירותיו הן ווקאליות, אשר ספגו השראה ונכתבו על בסיס טקסטים תנ"כיים, טקסטים מימי-הביניים ושירה עברית חדשה. ביצירתו אורגד משיג יחסים ייחודיים בין המילה והצליל: המילה מעניקה את מצלולה הייחודי, והצליל מחדד את המיסתורין אשר במילה. מכיוון שאורגד הוא גם משורר וסופר פורה עם ידע נרחב ורגישות גדולה לאופי הצליללי של השפה העברית, מילים בונות חלק אינטגרלי משפתו המוזיקלית, הן ביצירותיו הווקאליות הן ביצירותיו הכליות. מוזיקת המילים העניקה השראה כמו גם היוותה בסיס מבני למשפטים המוזיקליים ביצירותיו. אורגד הלחין 84 יצירות שונות להרכבים קאמריים, כולן בוצעו, רבות בידי מנצחים מובילים, ביניהם לאונרד ברנשטיין וגארי ברתיני. שיתוף הפעולה עם ברתיני הפיקה יצירות כמו "מזמורים", "הלל" והפסיון "הגזירות הישנות". ב-1997 הוענק לו פרס ישראל למוזיקה. הוא נפטר בתל אביב ב-28 באפריל 2006, לאחר מחלה ארוכה.