עדן פרטוש

חמישה שירי עם ישראלים
לטנור או למצו-סופרן, אבוב, צ'לו ולפסנתר

מק"ט: IMI 33
שנת כתיבה: 1962
משך היצירה: 14 דקות
תזמור:
T, ob, vcl, & pno
מו"ל: מכון למוסיקה ישראלית
מסת"ב: 9781491115534
תגיות:
קול, אנסמבל קאמרי

חמישה שירי עם ישראליים נכתבה בשנת 1962 לקול, אבוב, צ׳לו ופסנתר. היא אינה אופיינית לשפתו המוסיקלית של פרטוש באותם שנים, שכן היא כוללת עיבוד של לחנים מסורתיים להרכב הנתון, שמזכיר במקצת את הרכב הסונטה הבארוקית - שני כלים מלודיים (קול ואבוב), כלי בס (צ׳לו) וכלי הרמוני (פסנתר).

השיר הראשון, ״מה נאוו״, מבוסס על מלודיה מסורתית של יהודי בבל ויהודי קוצ׳ין. הוא קונטרפונקטי, כאשר הקול והאבוב נכנסים זה בדבריו של זה, והפסנתר מספק ליווי מינימלי וכרומטי (בניגוד למלודיה הקולית, שהיא אינה כרומטית). השיר השני, ״אשא עיני אל ההרים״, מבוסס על לחן מסורתי של יהודי פרס. שיר זה הוא טונאלי ברובו, אך מדי פעם ישנן התפרצויות כרומטיות כועסות, שאת רובן מספק הפסנתר. השיר השלישי, ״שבעים המה גיבורים״, מהיר והיתולי, מבוסס על לחן מסורתי המושר אצל הספרדים הירושלמיים. המרקם של השיר הוא פוינטיליסטי, משמע - מרווח ואינו כבד יתר על המידה, מה שמדגיש את ההומור של השיר. השיר הרביעי ״לך אל תשוקתי/אחות קטנה״, מורכב משני בתים של פיוטים ידועים: הראשון של אברהם בן עזרא, המבוסס על לחן של יהודי ספרד, והשני של אברהם גרינודי, המבוסס על לחן של יהודי מרוקו. אופייה של המוסיקה שכתב פרטוש לכל אחד מהשירים היא שונה: השיר הראשון הוא איטי ודרמטי, עם ליווי כלי מינימלי; בעוד שהשיר השני הוא מהיר ותזזיתי, מלא בליווי כלי עשיר. השיר החמישי, ״מפי האל״, מבוסס על לחן של יהודי ספרד. כמו השיר הראשון, גם הוא קונטרפונקטי, כאשר האנסמבל מלווה את המלודיה הקולית באופנים קונטרפונקטיים וצירופי כלים שונים.