דניאל גלאי

כלייזמר ישראלי
לכינור (או לקלרנית) ולפסנתר

מק"ט: IMI 8378
שנת כתיבה: 2005
משך היצירה: 60 דקות
מו"ל: מכון למוסיקה ישראלית
מסת"ב: 9781491182031
תגיות:
כינור (קלרנית), פסנתר

אני עצמי לא הייתי נותן כותרת כזו לחוברת כלייזמר שלי... זה היה נשמע לי יומרני למדי. אבל קרה שהקלרינטן והכלייזמר המהולל גיורא פיידמן הגדיר במילים אלה את סגנון הניגונים שלי, אז אימצתי לעצמי את ההגדרה הספונטנית שלו שגם לא הזדקקה להרחבה ולהנמקה מיוחדת. בתור סמכות עולמית בתחום, אפשר לשער על נקלה שהוא בחן ניגוני כליזמר למכביר ממלחינים רבים בעולם. לכן, החלטתי לכנות אותה "כלייזמר ישראלי". נכון הדבר, שאפשר גם להגדיר באותו שם את מכלול הלחנים שנוצרים בארץ בסגנון זה, אבל ככל הנראה, במקרה שלי, הייתה סיבה מיוחדת לכך. בחברה היהודית המסורתית אי-אפשר היה להפריד בין שפת היידיש והמאפיינים שלה מהמוזיקה שעמה רקדו היהודים והיא גם ביטאה את הלכי הרוח המגוונים שלהם. העובדה ששפת היידיש קיימת אצלי באופן פעיל, כאן בארץ, היא הסיבה שבתת-מודע היא חדרה לצלילים ולמקצבים שלי. נוטים לציין את הסקונדה המוגדלת כאחד המאפיינים הבולטים של המוסיקה היהודית. לפי תפיסתי, קיים איפיון נוסף וקצת נסתר מהעין, שעד כה לא זכה לתשומת לב הראויה לו. להבדיל מהמוזיקה המערבית בה השיא (קליימקס) בפראזה נמצא לרב בצליל הגבוה ביותר של המשפט, במוזיקה היהודית הוא נמצא דווקא בין הצלילים הנמוכים של המשפט. איני מתכוון להעמיק כאן את הרקע התיאורטי של התופעה. רק חשוב לחשוף אותה, מפני שזה גם מסביר את החיוניות של סגנון הכלייזמר והיכולת שלו להתחדש ולהתפתח באפיקים חדשים, מבלי להינתק מהמעיין המקורי שלו. אהבה מיוחדת אני רוחש לקטעי כלייזמר שהייתי מגדיר כ"קינדער-כלייזמר" (קטעים המתארים את עולם הילד). בחוברת המוגשת כאן ישנם אחדים כאלו. הקטעים מרמזים על התחלה מחדש ויכולת לגדול ולהתפתח בעתיד. אני תקווה שנגנים ומורים ייהנו ממוזיקה זו, שעל אף כל תמורות הזמן, אינה מאבדת מהרלוונטיות שלה.