צבי אבני

לדוד מכתם
לנבל וכלי קשת

מק"ט: IMI 6010-I
שנת כתיבה: 1975/1978
מו"ל: מכון למוסיקה ישראלית
מסת"ב: 9781491184578
מילות מפתח:
נבל, כינור, כינור, ויולה, צ׳לו

"לדוד מכתם", לנבל ותזמורת כלי קשת (1975, נוסח מתוקן 1978). יצירה זו, שנכתבה במקורה לנבל ולרביעיית כלי קשת, הוזמנה ע"י נגנית הנבל פרל צ'רטוק (אמנית הקרובה לישראל ולתחרות הנבל הבינלאומית שנוסדה על ידי א. צ. פרופס ז"ל). בגרסה זו בוצעה היצירה לראשונה במרץ 1978 על ידי נגני כלי הקשת של תזמורת באר-שבע כשהסולנית הייתה גב' צ'רטוק, תחת שרביטו של דוד עמרם.

היצירה נערכה מחדש על ידי המלחין ובצורתה החדשה נוגנה לראשונה בת"א ביולי 1978 במסגרת פסטיבל ישראל בידי הסולנית אורסולה הוניגר והתזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של רודולף וורשאי.

היצירה מבטאת את רשמי המלחין מפרק נ"ז בתהלים ("לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה"). פרקה היחיד עשוי מספר חטיבות, המאפיינות את הלך רוחו של אדם במצוקה: תחינה ותפילה - מעלה אווירה מסתורית. בחלק זה ממלא הנבל תפקיד מרכזי, אותו מאפיין המלחין כ"וידוי". מאבק - חלק נרגש ("נפשי בתוך לבאים"). האווירה הסוערת מגיעה לשיאה כשמוטיב "המאבק" מנוגן באוניסונו על ידי כלי הקשת ברצ'יטטיב סוחף. ריקוד ("ודוד מכרכר בכל עוז לפני ארון ה'"). המנון - מעין שיר הודיה ("עורה הנבל וכינור; אעירה שחר"). לאחר אזכור הריקוד מגיעה היצירה לסיומה בקודה, באווירה האופטימית של ההמנון.

צבי אבני, שחיבר יצירות רבות לכלי קשת (ביניהן "קשתות קיץ", "תפילה" ו"ממעמקים"), בחר במדיום זה, שהוא מצוי בו היטב, כדי לתת ביטוי לרגשות העמוקים שעורר בו המזמור.

- וילי אליאס, יולי 1985