סונטה
לכינור ולפסנתר

הסונטה לכינור ולפסנתר (הושלמה בספטמבר 1951 ועובדה מחדש במרץ 1952) היא דוגמה אופיינית לסגנונו ההבעתי התקיף של טל; הקומפוזיטור מגיש בה ניסיון צורתי חדש ומעניין, על-ידי עיצוב הסונטה התלת-פרקית בתבנית פרק הסונטה הקלאסי הראשון: הפרק הפותח מכיל את חלקו הראשון, בו בולט הנושא הראשון, הפרק השני המתון מקביל להבעת הנושא השני, ובו גם פותח, ואילו בפרק הסיום באים חלק החזרה וקודה. נגינת-הבכורה התקיימה בספטמבר 1951 בירושלים, בשעת שדורה על-ידי אלי גורן ודורין סטאנפילד; הנוסח המעובד נתקבל לביצוע בחגיגת 1952 של החברה הבינלאומית למוסיקה בת-זמננו (זאלצבורג, יוני 1952). אורך הביצוע: 12 דקות
למידע נוסף היכנסו לאתר המלחין