פרטוש עדן

פרטוש נולד בבודפשט (בהונגריה שהייתה חלק מן הקיסרות האוסטרו-הונגרית), ולמד (יחד עם חבריו לכיתה אנטל דוראטי ומתיאש שייבר) באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט, נגינה בכינור אצל ינה הובאי והלחנה אצל זולטן קודאי. לאחר סיום לימודיו, התקבל ככנר ראשי בתזמורת לוצרן ולאחר מכן בתזמורות נוספות ובהן תזמורת ברלין. בשנת 1934, עם עליית היטלר לשלטון, חזר פרטוש לעיר הולדתו, בודפשט, בה הוא שימש כנר ראשי בתזמורת הסימפונית. בשנת 1936 ייסד ברוניסלב הוברמן את התזמורת הארצישראלית, אליה גויסו נגנים יהודיים שגורשו מתזמורות אירופה. הוברמן ביקש לגייס גם את פרטוש, אולם, הצטרפותו של פרטוש לתזמורת נדחתה בשל חוזה שהיה לו עם ממשלת ברית המועצות, בעקבותיו הגיע לעיר באקו, בה לימד כינור וקומפוזיציה בקונסרבטוריון. בשנת 1937 עזב את ברית המועצות (לאחר שבתקופת "משפטי מוסקבה" סירב להצטרף למפלגה הקומוניסטית) וחזר לבודפשט, שם הוא שימש כנר ראשי בתזמורת וכן ערך מסעות קונצרטים בארצות אירופה. באותו זמן הזמין ברוניסלב הוברמן את פרטוש לפגישה בפירנצה, שם הציע לו להיות נגן ויולה ראשי בתזמורת הארצישראלית. למרות הצעות מפתות מדרום אמריקה (פרו) בחר פרטוש בארץ ישראל, ובשנת 1938 עלה לארץ. בין השנים 1938 ל-1956 היה נגן ראשי בקבוצת הוויולות של התזמורת הפילהרמונית הישראלית וכן סולן בהופעות רבות בישראל ובעולם. בשנת 1946 הקים פרטוש ביחד עם לסלו וינצה את האקדמיה הישראלית למוזיקה בתל אביב. פרטוש הוביל את הקמת בית הספר תלמה ילין בשנת 1959. בשנת 1951 התמנה פרטוש למנהל האקדמיה למוזיקה, תפקיד בו החזיק עד מותו (אם כי בחמש השנים האחרונות לחייו נבצר ממנו בשל מצב בריאותו לקחת חלק פעיל בניהול, אותו מילא בפועל סגנו ומנהל האקדמיה אחריו, אריה ורדי). בשנת 1963 חיבר פרטוש את המוזיקה לסרט בירושלים בבימויו של דוד פרלוב. פרטוש נמנה עם המלחינים הישראלים החשובים; זכה בפרס אנגל בשנת 1948‏[1] ושוב בשנת 1950-51,‏[2] ובשנת 1954 היה לחתן הראשון של פרס ישראל למוזיקה. עם תלמידיו של פרטוש נמנים גם דבורה ברטונוב, מנחם ברויאר, אילן גרוניך, רבקה גולני, יהושע לקנר ונעה בלאס