בן-חיים פאול

פאול בן-חיים נמנה על דור המייסדים של המוזיקה האמנותית בישראל. הוא נולד במינכן בשם פאול פרנקנבורגר, וזכה להצלחה כמלחין ומנצח בגרמניה (בין השאר, כמנהל בית האופרה באאוגסבורג) עד עלייתו לישראל ב-1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. עם בואו לישראל שינה את שמו, והיה לדמות מרכזית בחיי המוזיקה בישראל, בעיקר בקרב המלחינים ששאפו לבסס אסכולה לאומית ישראלית. בין היתר, ניכרה ביצירותיו השפעת הזמר המזרחי, שאת ההכרות עימו העמיק בזכות הקשר עם ברכה צפירה, שאת רבים משיריה עיבד. בין יצירותיו, ניתן למנות שתי סימפוניות; קונצ'רטי לכינור, פסנתר, וצ'לו; מגוון יצירות תזמורתיות, קאמריות וכליות; שירים ועיבודים למקהלה; ויצירות מקוריות רחבות-יריעה למקהלה ותזמורת. יצירותיו זכו גם להכרה בינלאומית, ובכלל זה הזמנות וביצועים על-ידי אמנים כגון ליאונרד ברנשטיין, יאשה חפץ, יהודי מנוחין, זינו פרנצ'סקטי, לאופולד סטוקובסקי, צבי צייטלין, עוזי ויזל, פנינה זלצמן ורבים אחרים. הוא היה מורם של רבים מהמלחינים הבולטים של הדור השני (כגון צבי אבני, בן-ציון אורגד, עמי מעיני, נעם שריף ועוד). בשנת 1957 הוענק לו פרס ישראל.