יוסף קמינסקי

יוסף קמינסקי היה מהדמויות הבולטות בתזמורת הפילהרמונית הישראלית. קמינסקי כיהן בתפקיד הכנר הראשון במשך 32 שנים, מאז שעלה לארץ בהזמנתו של הוברמן ועד לפרישתו. הוא גם ניצח על התזמורת בהזדמנויות רבות, בין היתר בקונצרט שקיימה התזמורת במדבר המצרי עבור חיילי הבריגדה היהודית בימי מלחמת העולם השנייה. אולם האירוע החשוב ביותר שבו תפס קמינסקי את שרביט הניצוח היה במעמד הכרזת המדינה, אז ניצח על חברי התזמורת שניגנו את המנון "התקווה".

הוא נולד בשנת 1903 באודסה למשפחת תיאטרון ידועה, והתחנך בוורשה. אמו, אסתר רחל קמינסקי, שזכתה לכינוי "אם התיאטרון היידי", הייתה דמות כה אהובה, שברבות מהופעותיו בארץ במסגרת רביעיית המיתרים שהקים התקבל בנה בתשואות שנועדו לכבודה. בגיל 17 הופיע לראשונה כסולן עם התזמורת הפילהרמונית של ורשה. כמה שנים לאחר מכן עבר לברלין, ואז לווינה, כדי להשתלם בכינור ובקומפוזיציה. עם שובו לוורשה קיבל את משרת הכנר הראשון של תזמורת הרדיו בעיר זו, והיה חבר ברביעייה הוורשאית. קמינסקי סיפר כי הייתה זו האנטישמיות המתגברת, שהופנתה לעתים קרובות כלפי חברי הרביעייה היהודים, שהביאה אותו להחלטה לקבל את הזמנתו של הוברמן ולעלות לארץ.

את עיקר התפתחותו כקומפוזיטור עשה קמינסקי לאחר עלייתו. כמלחינים אחרים מבני דורו, ראה חשיבות רבה ליצירתו של סגנון לאומי מקורי חדש, ובדומה לרבים מהמלחינים העולים מאירופה סבר שאחד המקורות החשובים לכך יהיו המסורות המוסיקליות של עדות המזרח. יצירותיו התזמורתיות של קמינסקי נוגנו על ידי התזמורת בהופעותיה בארץ ובחו"ל, ואחדות מהן אף זכו בפרסים. הוא נפטר בשנת 1972.