אודות היצירה

הסונטה לכינור ולפסנתר (הושלמה בספטמבר 1951 ועובדה מחדש במרץ 1952) היא דוגמה אופיינית לסגנונו ההבעתי התקיף של טל; הקומפוזיטור מגיש בה ניסיון צורתי חדש ומעניין, ע"י עיצוב הסונטה התלת-פרקית בתבנית פרק הסונטה הקלאסי הראשון: הפרק הפותח מכיל את חלקו הראשון, בו בולט הנושא הראשון, הפרק השני המתון מקביל להבעת הנושא השני, ובו גם פותח, ואילו בפרק הסיום באים חלק החזרה וקודה.

נגינת הבכורה התקיימה בספטמבר 1951 בירושלים, בשעת שידורה, ע"י אלי גורן ודורין סטאנפילד; הנוסח המעובד נתקבל לביצוע בחגיגת 1952 של החברה הבינלאומית למוסיקה בת-זמננו (זלצבורג, יוני 1952).