אודות היצירה

תיקון חצות היא יצירה דרמטית – דרמה של היחיד הנבנית, מתחוללת ו"מוצגת" בתוכו. היחיד, הוא המתפלל, עורך ביחידות "תיקון חצות" בבית כנסת שומם. תוך כדי תפילה, הוא מזדהה עם מילותיה ואף רואה חזיונות אפוקליפטיים אשר כולם קשורים בכיסופי הגאולה שבנשמתו.

תחילה הוא שומע ורואה בדמיונו את הגולה, אחר כך מתמקד חזיונו בכהן הגדול בבית המקדש ומגיע לפסגתו בחזון חלום יעקב, העומד במרכז ההתרחשויות בדרמה – שיאה של האורטוריה – ובשיר הודיה לאלוהים – הללויה. התכנסות אנשי העדה לתפילת שחרית מחזירה אותו אט אט מהזיותיו למציאות.

את דמותו של המתפלל מגלם זמר טנור (או זמרת אלט) והוא הדמות המקשרת בין יתר הנפשות הפועלות וההתרחשויות של הדרמה; קיבוציות סמלית, מגולמת על ידי שלוש מקהלות: הראשונה, "בת הקול" של השכינה, המאופיינת על ידי מוסיקה לירית מתמשכת ופוליפונית, בה שולטת צורת המוטטה; השנייה – "האגדה" התלמודית, המאופיינת על ידי רצ'יטטיבים עם סיומות מליסמטיות, בדומה לרצ'יטטיב הליטורגי של יהודי המזרח; השלישית – "העם", המיוצג על ידי מקהלה גדולה ומאופיין על ידי שירים תימניים מסורתיים ("אהבת הדסה" ו"אלוהים אשאלה" מאת שבזי, ו"הללויה" מספר תהילים). תפקיד חשוב ממלאת מקהלת העם ברגעי הגאולה שבחזיון "הללויה" ההמוני. באמצעות המוסיקה שלו, ובסיוע הטקסטים של מרדכי טביב, מוביל אותנו המלחין ממצבים של חרדה וקינה אל הכיסופים לגאולה, דרך המעמד הדרמטי העז של "חלום יעקב" ועד לפרק ה"הללויה" המשחרר. האפילוג, הנועל את האורטוריה, מבטא את העימות בין היחיד וחלומותיו לבין העדה והמציאות שלה.

דברי המלחין המובאים להלן, עשויים לשפוך אור נוסף על מהותה של היצירה:

"קונצפט האורטוריה תיקון חצות, המבוססת על אלמנטים מוסיקליים מזרחיים מסורתיים, הוא זה של ליטורגיה, ומכאן גם צורתה המוסיקלית:

א.     הפנייה לאל (דברי אגדה, בקשות וקינות)

ב.     תשובת האל (הבטחה מחודשת של ארץ האבות)

ג.      ההלל (ההודיה).

מאליו מובן, שביצירה המיועדת לביצוע באולם הקונצרטים, בחירת הטקסטים והנעימות היא חופשית וללא קשר עם הליטורגיה המסורתית".

תיקון חצות, יצירתו הגדולה של מרדכי סתר, זיכתה את מלחינה בהערכה רבה ובשני פרסים חשובים: פרס איטליה 1962 (לגרסה הרדיופונית), ופרס ישראל, 1965. היצירה שודרה בעשרות תחנות רדיו בעולם, ובשנת 1968 הוצאה על גבי תקליט של חברת סי.בי.אס. בגלל מורכבותה ובשל הצורך בשלוש מקהלות לביצועה, אין האורטוריה מבוצעת במידה הראויה לה. הרעיון לכתיבת יצירה זו צמח ממוסיקה לבלט, הנושאת את אותו שם, אותה כתב המלחין למקהלת ענבל, לפי הזמנת שרה לוי-תנאי. גרסה ראשונה זו נכתבה בשנת 1957 להרכב קאמרי וכבר בה השתמש המלחין בחומר מוסיקלי תימני, שכן הוא עסק באותה התקופה בחומר זה ואף כתב מספר יצירות המבוססות על נעימות תימניות. הידועה שבהן, "סוויטה תימנית", אשר אף היא נכתבה במקורה כמוסיקה לבלט ללהקת ענבל (בשם "אשת חיל"). כשנתיים לאחר מכן כתב המלחין גרסה תזמורתית קצרה, אשר נוגנה לראשונה על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית ובשנת 1960 חיבר את הגרסה הסימפונית (לפי טקסטים של מרדכי טביב), אשר נשלחה על ידי רשות השידור לתחרות פרס איטליה. הגרסה האחרונה של היצירה נכתבה בשנת 1961 והיא בוצעה לראשונה ביולי 1963  במסגרת פסטיבל ישראל השלישי. בשנת 1978 בוצעה האורטוריה שוב על ידי בפסטיבל ישראל ולקראת נגינתה ערך אותה המלחין מחדש.

לזכותו של המנצח גארי ברתיני יש לזקוף את ביצועי הבכורה שלכל הגרסאות של היצירה.

וילי אליאס