אודות היצירה

היצירה פרקי יומן הוזמנה עבור כיתת האמן הבינלאומית לפסנתר לכבוד עדה כספי בתל-חי, בקיץ 2001. היצירה כוללת חמישה קטעים, שכל אחד מהם מתייחס לדמות, לתמונה או לרעיון שאני חש אליהם זיקה אישית מיוחדת.

"הפסטורלה האבודה" (על דביסי) מבוססת על מוטיב של קווינטה בהצללות שיש בהן משהו אימפרסיוניסטי, אך בהמשך נוצרת כאן תחושה של התנגשות אלמנטים בין הפסטורלי-אווירתי לבין יסודות דרמטיים יותר המעמידים את הפסטורליות בסימן שאלה. כיסוד ניגודי מופיע בהמשך מוטיב נקישתי של מקצב ההורה, שהיה כה אופייני למוסיקה הישראלית בתקופת האידאליזציה של חיי הכפר.

"כנרות הרואית" (על-פי ציור של פאול קליי בשם זה) מנסה להציג דווקא באמצעות מקלדת הפסנתר ג'סטיקולציה אופיינית של "בראוורה" כינורית. קווים חד-קוליים ואקורדים המתאימים לארבעת מיתרי הכינור הם הגורמים המרכזיים בקטע זה.

"שיר לילה של תמנון מעופף" (בעקבות מירו) קשור בהתרשמויותיי מציורים של חואן מירו, היוצרים אצל הצופה תחושה של דמויות מוזרות ומרתקות המרחפות באוויר. תחושת הזמן בקטע זה חייבת להיות חופשית ולמעשה זהו הקטע היחיד הכתוב ללא משקל וללא תיבות. הפיגורות המופיעות כאן הן לעיתים מסוג "קרשנדו ריתמי" (בדומה לאצ'לרנדו) וגם אלמנטים נוספים, כמו דינמיקה, שימוש נרחב בדוושה ורגיסטרציה צבעונית אמורים לתרום לאווירת החופש והריחוף של הצלילים.

"לפתח חטאת רובץ" קשור בדמותו של קין, שקודם נענש ואחר-כך ביצע את עוונו הנורא. קין, עובד האדמה המתוסכל בגלל מנחתו שנדחתה, הוא בעצם דמות טרגית שנדחפה למעשה הרצח מכוח הקנאה שקינא בהבל אחיו בתחרות ביניהם על חסדי האל.

"אמן" קשור בדמותו של מרטין בובר. בובר היה אולי אומר ה-אמן הגדול ביותר במאה ה-20 והקריאה בכתביו היא בבחינת אלומת-אור בשבילי האפלים של הכאב האנושי. גם בסימני השאלה שהוא מעמיד לעיתים הוא תמיד מחפש את החיוב ואת אמירת ההן לעולמנו זה - אמירה, שלדידי מיתרגמת לאקורד רה מז'ור המסיים את הקטע ואת היצירה כולה.