ארטור גלברון

ארטור גלברון נולד בוורשה בשנת 1913. ב-1935 הוא סיים את לימודי הנגינה בכינור בקונסרבטוריון הממלכתי של ורשה, ושנתיים לאחר מכן סיים את הלימודים בניצוח תזמורת בקונסרבטוריון זה. ב-1938 השתלם בניצוח אצל ברנרדינו מולינארי ואלפרדו קאזלה באקדמיה סנטה צ'צ'יליה שברומא. ב-1939 נמלט לשווייץ – בה השתתף בקורס ניצוח בהדרכת הרמן שרכן, ולאחר מכן ניגן ככנר וכוויולן בתזמורות.

גלברון החל ללמוד קומפוזיציה אצל וילי בורקהארד, מן המלחינים השוויצריים הבולטים בתחילת המאה ה-20. בשנת 1949 עלה לישראל. תחילה גר בירושלים, ובהמשך העתיק את מקום מגוריו לתל אביב. כאן המשיך להתמקד בניצוח ובהלחנה. בשנות החמישים יצא לשני סיורים ארוכים באירופה – בהם ניצח על תזמורות אירופיות. הוא נמנה עם מייסדי תזמורת הגדנ"ע והיה למנצחה הראשי בשנים 1956-1949. כמו כן, היה מנצח אורח קבוע בתזמורת הסימפונית של "קול ישראל" בשנים 1953-1949 ומנצח ראשי של תזמורת הקיבוצים בשנים 1955-1950. ב-1959 החל ללמד באקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל אביב. גלברון נפטר בשנת 1985.

במהלך חייו כתב עשרות יצירות, זכה שלוש פעמים בפרס אקו"ם על יצירותיו קונצ'רטו-פנטזיה לחליל, לנבל ולתזמורת כלי קשת "מיאדו" – בלט פנטומימה לתזמורת, ולחמישיית כלי נשיפה מעץ. כמו כן כתב מוסיקה למחול ולסרטים.