אנדרה היידו

אנדרה היידו נולד ב-1932 בבודפשט (הונגריה) ונפטר בגיל 84. למד באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט אצל סוונסקי ופרנקו סאבו (קומפוזיציה), סגדי (פסנתר) וקודאי (אתנומוזיקולוגיה). ב- 1956 היגר לצרפת, שם המשיך את לימודיו אצל דריוס מיו ואוליביה מסיאן בקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה בפריז. מאז 1966 התגורר בירושלים. במשך שנים לימד קומפוזיציה באקדמיה למוסיקה בתל אביב וכיהן כראש המחלקה למוזיקולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. יצירותיו המוקדמות, אותן חיבר בצרפת (פלסמות, גיהנום קטן ומסע סביב הפסנתר שלי) משקפות רצון עז ליצור שפה אישית. ביצירותיו המאוחרות יותר, סיפורים על ילדים שובבים, סרנדות ביישניות, על האור ועל העומק, מורגשת מגמה סוריאליסטית ושיטת חשיבה הקרויה "זרם התודעה". יצירותיו בארץ התאפיינו בנושאים בעלי זיקה ליהדות ולקיום היהודי: משחק פסחא, 56 קטעי משנה, תרועת מלך, נביאי האמת ושקר, תהילים, סיפור יונה, חלומות באספמיה – קנטטה לגירוש יהודי ספרד, קהלת, לידתו של ניגון. כמו כן חיבר מספר קבצים שעניינם פיתוח היצירתיות אצל תלמידי מוזיקה; בנוסף לאלה המוזכרות להלן, ניתן למנות ביניהן את  רגליים שמחות וקונצ'רטו ל-10 פסנתרנים קטנים. פרסם מספר מאמרים ומונוגרפיות על שירת הצוענים, על מוזיקת הכליזמרים וכעל הניגון החסידי. בשנת 1997 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים