המסע ההסטורי של המוסיקה הקלאסית

תאריך פרסום: 28/07/2022

המונח מוסיקה קלאסית נועד לתאר שדה רחב של תצורות מוסיקליות אשר המשותף בינן הוא התיווי המוסיקלי, הרקע המערבי שלהן והפורום בו הן מבוצעות. שם זה בא לבדל תחום מוסיקלי זה מז'אנרים שונים כגון המוסיקה הפופולרית, מוסיקת עולם, מוסיקת ג'אז ואחרים.

מוסיקה קלאסית

מתוך היותו מונח אשר גבולותיו מעורפלים, ישנה מחלוקת לגבי התאריך ההיסטורי המדויק בו 'התחילה' המוסיקה הקלאסית. עם זאת, ישנה הסכמה כמעט גורפת לגבי כך שהמוסיקה הקלאסית החלה בימי הביניים, עם תיווי המזמורים הכנסייתיים, ולפניה הייתה 'מוסיקה עתיקה'.

בימי המוסיקה העתיקה מרבית היצירות המוסיקליות נכתבו עבור טקסים דתיים בכנסיות. את המזמורים הללו למדו נזירים ואנשי דת והם העבירו אותם הלאה בעל פה. עם הזמן התעורר צורך בשיטה יעילה יותר להעברת הידע המוסיקלי הלאה.

עקב כך, נוצרו שיטות תיווי (כלומר, כתיבת ערכים מוסיקליים על דף) מגוונות, שרובן המוחלט נזנח בשלב מסוים. את התיווי המודרני באמצעות תווי הסולם שכולנו מכירים (דו רה מי...) אשר כתובים באמצעות ציורים על גבי קווים מייחסים למחנך והמוסיקאי האיטלקי – גווידו ד'ארצו, שפעל בתחילת המאה ה-11 לספירה, בימי הביניים.

מאז השתכלל התיווי לכדי הסגנון אותו אנו מכירים היום, כאשר אומצה השיטה הצרפתית לתיווי באמצעות שתי 'חמשות' (כלומר, חמישה קווים אופקיים) ועליהן תווים מעוגלים בערכים שונים בהתאם לאופן ציורם.

מוסיקה קלאסית במשך שנים רבות התפתחה באסכולות שונות במקביל: אם מדובר בבארוק עם בוקסטהודה בגרמניה ולולי בצרפת, בקלאסיקה הווינאית של היידן ומוצרט, ברומנטיקה הרוסית של גלינקה והגרמנית של שומאן או במודרנה האימפרסיוניסטית של דביסי וראוול והסריאליזם של האסכולה הווינאית השנייה.

בכל שלבים היסטוריים אלו נכתבה מוסיקה קלאסית, שונה בין מלחין למלחין ובין איזור גאוגרפי אחד לשני, אך חולקת אסתטיקה אירגונית וביצועית זהה, והיא זו שמאחדת את כל הסגנונות המגוונים הללו לישות אחת הנקראת "מוסיקה קלאסית".

מוסיקה קלאסית ישראלית

מוסיקה קלאסית מודרנית

במאה ה-20, בעקבות תמורות חברתיות מהותיות שנבעו ממלחמות העולם ותהליכי גלובליזציה מתקדמים – קרה תהליך מעניין בכל תחומי האמנות השונים, לרבות המוסיקה.

הלכו והתפתחו כמות גדולה מאוד של סגנונות אמנותיים במקביל, גם בתוך אותן מדינות וקהילות. במוסיקה הקלאסית ניתן לחזות במלחינים שונים בתכליתם כמו רחמנינוב, ראוול ושנברג אשר פועלים באותן שנים ויצרו מוסיקה בסגנונות שונים לחלוטין.

עקב כך, המפעל הציוני בארץ ישראל החל מסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 יצר כור היתוך יחיד מסוגו גם בתחום המוסיקה. מוסיקאים רבים הגיעו מאיזורים שונים של העולם והביאו עמם את האסתטיקות והידע המוסיקלי שלהם.

כך, "אסכולת סנקט פטרבורג" הרוסית-יידישאית, האסכולה הגרמנית של בן חיים ומוזיקת לדינו עממית מפי הזמרת ברכה צפירה חיו במקביל והובילו לדבר שנקרא כיום – מוסיקה קלאסית ישראלית.