אודות היצירה

חמישיית הקלרינט הוזמנה ב-2015 ע״י הפסטיבל למוסיקה קאמרית במונטריאול, קנדה, והושלמה בנובמבר 2016. הבחירה בהרכב מיוחד זה היתה עבורי די טבעית: השילוב של קלרינט - כלי שתמיד אהבתי - עם רביעיית כלי קשת - יוצר את אחד מההרכבים ההומוגניים ביותר. המנעד הרחב של הקלרינט בצירוף המצלול ההרמוני המושלם של רביעיית מיתרים - נותן למלחין שפע של אפשרויות ליישוּם רעיונות מוסיקליים. אין פלא לכן שמלחינים רבים ממוצרט, וובר וברהמס ועד מלחינים בני זמננו, בחרו לכתוב להרכב המסויים הזה. ארבעת פרקי היצירה ערוכים בסדר הבא: איטי (Lento), מהיר (Fast), איטי (Adagio), בחיות (Vivace): בפרק הראשון, כל אחד מחמשת הכלים מקבל את קולו העצמאי בהכנסו לבד בפיאניסימו. עוצמת הצליל גדלה בהדרגה על פי העצמת המתח ההרמוני. לאחר שיאה של תצוגת הפתיחה, מעלה הקלרינט נושא סולני ארוך ושירתי שהופך עם סיום הצגתו לפוגה כששאר הכלים מצטרפים אחד אחרי השני ומחקים את הקלרינט. שיאה של הפוגה מוביל חזרה להרמוניות האינטנסיביות של פתיחת הפרק, הפעם עם יותר פרטים והבעה חזקה עוד יותר. הפרק מסתיים בהיפוך של ההתחלה (במוסיקה: היפוך עקרב) כאשר הקולות גוועים אחד אחרי השני, בסדר הפוך לכניסתם בתחילת היצירה. הפרק השני הוא פרק דרמתי ומלהיב בו נחבטים אקורדים קצביים ומלאי כוח כנגד צלילים מהירים חוזרים ונשנים של הויולה והצ׳לו במעין ״פרפטו מובילה״. התרחשות זו מוליכה לנושא מהיר ווירטואוזי המוצג על ידי הקלרינט, אך שאר הכלים ״תופסים״ אותו מיד, ״מעבירים אותו מיד ליד״ ומשתעשעים בו. הפרק השלישי מתחיל בדואט איטי לקלרינט וויולה השאול מיצירתי המוקדמת יותר ״ממעמקים״ (1911). הנושא השני הוא מלודיה אטית, כמעין שיר לקלרינט, מלווה בצורה כמו-קלאסית על ידי רביעיית כלי הקשת. במרווח שבין שני הנושאים הללו מתרחש גישוש אחר מצלולים וגוונים אימפרסיוניסטים. פרק הסיום הוא קל באופיו, מלא חיות, קצבי, עם אלמנטים של כלי-הקשה, כתוב במשקלים מהירים א-סימטריים של חמש ושבע שמיניות. נגני כלי הקשת טופפים באצבעותיהם על גוף הכלי, מקפיצים את העץ של הקשת על המיתרים (Col legno) ויוצרים על ידי כך מצלול של כלי הקשה. הנושא השני שלו יותר, ומשרה רגיעה קצרה מהמשקלים הא-סימטריים הבלתי פוסקים. לאחר זכרונות קצרים מהפרק הראשון של היצירה, הפרק מסתיים בקודה מהירה מאוד ונלהבת. ביצוע הבכורה העולמי הרשמי של חמישיית הקלרינט התקיים ב-15 ביוני בפסטיבל למוסיקה קאמרית במונטריאול, על ידי הקלרניתן טיבי צייגר וחברי ״הפרוייקט הקאמרי הישראלי״. היצירה יצאה לאור על ידי המכון למוסיקה ישראלית באפריל 2017.