אודות היצירה

בוסקוביץ' היה כל כולו איש התרבות האירופית; יחד עם זאת, הוא חש גם בצורך עמוק לגלות את האוצר הבלום של המורשת התרבותית-רוחנית של עמו. בחיפושיו אחר שורשיו, הוא סייר בשנים 1935-6 בכפרים שבהרי הקרפאטים, כדי להכיר וללמוד את הפולקלור העשיר ואת השירים היפהפיים של הקהילות היהודיות שהתגוררו שם. בהשראתו של מסע זה, על שלל חוויותיו, הוא הלחין במהלך השנים 1936-7 סוויטה המבוססת על שבעה שירי-עם יהודיים של מזרח אירופה בשם "שירי עם יהודיים" (Chansons Populaires Juives), בגרסאות לפסנתר סולו ולתזמורת; וכן חיבר מאמר בשם "שאלת המוסיקה היהודית", בו פרס את משנתו על מטרותיו הייחודיות של המלחין היהודי.

ב-1938, הוזמן בוסקוביץ' להיות נוכח בביצוע הבכורה של היצירה בארץ ישראל, ביקור שבעקבותיו החליט להשתקע בארץ. לאחר עלייתו, בחר המלחין לשנות את שמה של היצירה ל-שרשרת הזהב (על-פי מחזה מאת י"ל פרץ). הוא ראה בשם הזה סמל להמשכיות ההיסטורית של שרשרת הדורות של העם היהודי – מהעבר אל ההווה, עם המבט לעתיד. שירי הסוויטה נותנים ביטוי לנשמת העם ומהווים, בדיעבד, מצבת זיכרון לתרבות שנכחדה בשואה.

ב-1995, עיבד הפסנתרן יהלי וגמן את הנוסח התזמורתי של שרשרת הזהב לפסנתר בארבע ידיים. תוך השוואה בין הפרטיטורה התזמורתית לבין כתבי-היד של שני הנוסחים לפסנתר סולו (הנוסח השני נכתב בארץ), ערכתי את היצירה על-ידי העברה מנוסחים אלו הנחיות בצוע ואי-אלו אקורדים על מנת להעשיר את הצללת המרקם, כן הוספתי קשתות התואמות את הביצוע הפסנתרני.

מרים בוסקוביץ'