אודות היצירה

אלתור חוברה בשנת 1960 בהזמת שבוע הנבל הבינלאומי שבהולנד ביוזמתה של הנבלנית פיה ברחהאוט, אשר לה מוקדשת היצירה.

היצירה כתובה לשנים עשר נבלים, שתפקידי כולם זהים בחשיבותם. זהו מעין רב-שיח, שבו משתתפים בדרך כלל שניים עד שישה נבלים, ואילו ה"טוטי" של כל הקבוצה מופיע בצורה ספורדית, ובעיקר לקראת סוף היצירה.

היא מבוססת על שורות של שנים עשר צלילים, של שבעה צלילים, ושל ארבעה עשר צלילים, כאשר במקרה האחרון ישנן מספר אנהרמוניות.

ישנן שלוש חטיבות, המנוגנות ברצף אחד: פרלוד איטי ושקט, נושא ושלוש וריאציות, כשהווריאציה השלישית מהווה גם חטיבת הסיום של היצירה.

שנת 1960 הייתה שנתו הפורייה ביותר של פרטוש, ובה חיבר חלק מיצירותיו החשובות ביותר: "דמויות" לתזמורת סימפונית, "תהילים" לכלי קשת ו"אגדה" לוויולה, פסנתר וכלי הקשה. שנה זו היוותה תפנית בכתיבתו של פרטוש, וכל היצירות שחוברו בה נכתבו לפי השיטה הסריאלית. עם זאת, מין הראוי לציין שפרטוש השתמש בשיטה הסריאלית באופן חופשי, ואף פעם לא בצורה חמורה ביותר.

אלתור נוגנה לראשונה ב-1960 בברוקלן שבהולנד, במסגרת שבוע הנבל הבינלאומי.