אודות היצירה

״לקול הזכרונות״ לקול ותזמורת נכתבה ב-1982. סמוך להשלמת חיבורה של יצירה תזמורתית מורכבת זו נכח המלחין בקונצרט של מוזיקה אתנית בו לקחה חלק הזמרת התימניה, גילה באשארי. השיר שביצעה, 'מי נישקני' השאיר בו רושם עמוק, והוא הכניס שינוי ביצירה, ובמקום הפתיחה לטרומבון סולו שכבר נכתבה שילב את גילה באשארי עצמה, העולה על הבמה לאחר פתיחה תזמורתית קצרה, משמיעה את השיר, ויוצאת בצעדים אטיים בצליליו האחרונים. מרווח הטרצה הקטנה הפותח של השיר הופיע מלכתחילה בתזמורת עם צאתה של הזמרת [יהואש הירשברג]. ביצירה זו קופיטמן משתמש בשיר עם תימני מסורתי כנקודת ההמראה ומקור ההשראה שלו. היצירה כמוה כרצף אינסופי של זיכרונות, רעיון שבא לידי ביטוי בפתיחה, כאשר ענן-צלילים מסתורי ולא ברור נפתר לאטו לצליל בודד וממושך. לאחר הפתיחה התמציתית, מוצגת מנגינה ללא ליווי ע״י זמרת, שבשירת הא-קפלה שלה מסמלת את אחד מאירועי הזיכרונות, אליו מתווספים הצ’לי. סביב השיר נארגת רשת מוזיקלית, בה נבנית האינטונציה של היצירה והמאפיינים ההטרופוניים שלה - טכניקה להרכבים מוזיקליים שמאפיינת תרבויות מוזיקליות רבות שאינן אירופאיות, מהגמלאן האינדונזי, דרך הנוסח המזרחי לשירת טעמי המקרא בבית הכנסת, ועד לאלתור הקבוצתי במקאם הערבי. למרות שכולם מנגנים את אותו קו מלודי, כל קול או כלי מאמץ אופי וסגנון משלו, כך שהמנגינה לעולם אינה מנוגנת באוניסון מלא, אלא מתפתחת ומתרחבת.   החוליות המקבילות של אירועי הזיכרון המנוגדים, מילולית או דרמטית, באופן מעודן או גלוי - נכללות בשלוש חטיבות רחבות. החטיבה הראשונה היא מעין מערבולת צלילים מעודנת סביבה מדוקלמות אמירות עוצמתיות, בייחוד בכלי הנשיפה, שמבליטים את טבעו הדיקלומי של השיר. לאחר מכן מופיע חלק רגוע ומדיטטיבי בגוונים בהירים של כלי נשיפה ומיתרים, שמגיע בפתאומיות לשיא שמתפתח לניתוץ אקורדים רפטטיביים. אז, כמו התגלות הזיכרון מעורר ההשראה הראשוני, לחן בודד מהשיר מופיע. התזמורת פותרת את המתח המצטבר בהדרגה [מכון למוסיקה ישראלית].