אודות היצירה

מוסיקה לכלי קשת הולחנה בחורף 1965. לאחר שבראשית דרכו כמלחין באה לידי ביטוי ביצירותיו של סטוצ'בסקי השפעת מוזיקת הכליזמר, ולאחר עלייתו לארץ בשנת 1938, נוספה לה גם השפעת הפולקלור הארצישראלי, מראשית שנות החמישים השפעות אלו נטמעו אל תוך סגנון אישי, שהושפע מהמוזיקה המודרנית אליה נחשף עוד בהיותו צ'לן צעיר באירופה בשנות העשרים של המאה העשרים. בפתיחת היצירה מופיע מוטיב הבנוי משורת צלילים. עם זאת, לא מדובר במוזיקה הכתובה בשיטת שנים-עשר הטונים שפיתח המלחין ארנולד שנברג, אלא בכתיבה טונאלית חופשית העושה שימוש נרחב במגוון אפשרויות הטמונות באותם גבהי צליל שהוצגו בתחילה. סטוצ'בסקי הכיר היטב את שנברג ואף השתתף בביצועי בכורה של יצירותיו, אך הוא חש כי היצמדות לשיטה ספציפית הנשענת על תהליכים טכניים 'מוכנים מראש' כובלת את החופש היצירתי של המלחין. בנוסף, הוא הדגיש את האחדות ההרמונית והצורנית כמרכיב חשוב ביצירותיו. לדבריו, "בלי היתוך מושלם נשארת הקומפוזיציה מעשה מטולא ואיננה יצירה אמנותית .... היצירה מהווה אחדות מוחלטת, וכל הניגודים בין הנושאים, המוטיבים והמצלולים קשורים קשר הרמוני". בהתאם לכך, כל אחד מארבעת פרקי היצירה - שני פרקי האלגרו, ופרקי האלגרטו והאדג'יו המופיעים ביניהם - נשען על פיתוח מלודי, ריתמי ודינמי, של המהלך הצלילי הפותח, אך לכל פרק אופי ייחודי. שינויי המרקם בולטים לא רק בין הפרקים, אלא גם בתוך הפרקים עצמם – מפתיחה באוניסון אל דיאלוג רב קולי; מאופי דרמטי ומרקם דחוס, אל תנועה חופשית ורגועה יותר. לצד שלוש מיניאטורות לכלי קשת לבני הנעורים (1958), מוסיקה לכלי קשת היא לא רק היצירה המרכזית שכתב סטוצ'בסקי לתזמורת מיתרים, אלא גם אחת היצירות הישראליות החשובות להרכב זה. ד"ר ענת ויקס