אודות היצירה

כהשראה לפואמה הסימפונית "נערה ושמה לימונאד" (1977) שימש שיר מאת המשורר הלבנוני שאוקי אבי-שקראץ. שירתו נועזת בתכניה ובלשונה והיא מלאה סמלים סוריאליסטיים הנובעים מן הקרע החוצץ את נפשו כאיש בעל מסורת תרבותית-כפרית וכאיש העולם המודרני כאחת. הפואמה הסימפונית בנויה מ-4 חטיבות שאין ביניהן חציצה: "פסטוראלה", "סרנאדה", "מיסטריוזו", "מארש אבל הרואי". תוך כדי שמיעה מגלה המאזין שהוא עובר מתמונה לתמונה, מחטיבה לחטיבה, כל זאת על סמך הפירוש שנתנה המלחינה לשירו של המשורר. היצירה בנויה ממטמורפוזות של מספר נושאים מוסיקליים בעלי אופי מזרחי פולקלוריסטי. היצירה פותחת בתמונה פסטוראלית ובהופעתה של הנערה. מחשבותיה זורמות; היא נזכרת בתמונות מחיי העיר שאינם אהובים עליה - קריאות מתגרות של נערים, רעש התנועה והתעשיה. הסרנאדה מציירת את פגישת האוהבים, פורצת מלחמה. מופיע האוהב הסוריאליסטי המאפיין ע"י צליל הקרן האנגלית. הנערה מתה. הינה בדמות ה"תקסים" נשמעת כעין פרלוד מזרחי מאולתר המנוגן ע"י הויולה.היצירה מסתיימת במארש-אבל הרואי לזיכרה של הנערה. היצירה בוצעה לראשונה ב-29.1.1079 ע"י התזמורת הסימפונית חיפה, בניצוח שלום רונלי-ריקליס.