אודות היצירה

הנשמות הבוכיות הוזמנה על ידי מקהלת The Australian Voices עבור סיבוב ההופעות שלה בפסטיבל המקהלות הפלסטיני בשנת 2013. מספר קונצרטים וסדנאות תוכננו להתקיים בגדה המערבית, בין היתר ברמאללה, ביריחו ובבית לחם.

היצירה מעולם לא בוצעה בגדה המערבית; היא נאסרה לביצוע על ידי מארגני הפסטיבל שם. הבעיה התעוררה כאשר גילו כי יצירה מאת מלחין ישראלי עומדת להיות מוצגת בפסטיבל שלהם. דקות ספורות לפני שהמקהלה עלתה לבמה לבצע את בכורת היצירה ברמאללה, ולאחר כל ההכנות שכבר נעשו, נאמר להם כי אינם מורשים לבצע אותה. הסיבה המדויקת לחרם עדיין אינה ידועה לי.

אך חמור מכל הוא שמאז, המוות בסוריה לא פסק לרגע, ולכן נושא היצירה נותר, למרבה הצער, אקטואלי מתמיד.

הנשמות הבוכיות היא יצירה בפרק אחד למקהלה ללא ליווי בשישה קולות. היא נכתבה כתגובה למתקפות הנשק הכימי שהתרחשו באוגוסט 2013 בדמשק, שבהן נטבחו למעלה מ-1,300 אזרחים חפשים מפשע, ובהם ילדים. יצירה זו מבטאת את צערי האינסופי על מותם של חסידי אומות ועוברי אורח חפשים מפשע.

החוויה הרוחנית שלי כילד ששר את ה"בקשות" בבית הכנסת המפורסם "עדס" בירושלים שימשה אף היא השראה להלחנה זו. ה"בקשות" הן קובצי תחנונים, שירים ותפילות שהושרו במשך מאות שנים על ידי קהילות יהודי סוריה הספרדים. בכל שבת במהלך חודשי החורף, אבי היה מעיר אותי שעות ספורות לאחר חצות כדי לצעוד לבית הכנסת עדס ולהשתתף בשירה עד לפנות בוקר. בשלב מאוחר יותר בחיי, יכולתי כבר להבחין בין מקאמאת שונים. הדבר משך אותי לחקור מוזיקה ערבית קלאסית ומרקמים הטרופוניים, וכפי שקורה ב"בקשות", להלחין יצירות הממזגות בין מקאמאת לנושאים יהודיים. כמי שהוכשר במוזיקה קלאסית מערבית ועוסק באלתור (כפסנתרן), נראה היה נכון למזג בין ההשפעות השונות הללו.

ובכך, הנשמות הבוכיות היא ביטוי אותנטי של מוזיקה חדשה המאגדת טווח רחב של סגנונות עתיקים ומודרניים. היא יוצרת מפגש ומיזוג בין המרקמים ההטרופוניים של הפיוטים לבין גישות ההלחנה של המוזיקה הקלאסית המערבית בן זמננו.

היצירה מורכבת משישה-עשר פרקים מרכזיים (שמונה חלקים עיקריים). חלקים אלו נוצרו במגוון גישות שונות, והאלמנטים המוזיקליים בהם פותחו בדרכים מגוונות. היא נעה בין טמפי מהירים לאיטיים, בין מלודיה ערבית ופיוט למצב רוח מלנכולי, ובין מהלכים הרמוניים איטיים לסגנון בארוק מקהלתי.

אני מאמין גדול בכוחה של המוזיקה להביא להבנה, שינוי ותיקון בחברות, ואולי אף בין עמים. ביצירה זו, משאלתי היא להעביר את רעיון הפלורליזם התרבותי.

יצחק ידיד