אודות היצירה

התחיינה הוזמנה לכבוד שנת ה-70 למדינה והולחנה לקראת יום הולדתה ה-70 של המלחינה. כותרתה לקוחה מתוך פרק הנבואה הדרמטי בספר יחזקאל פרק ל"ז בו מתואר חזון העצמות היבשות המושר במלואו, והיא מסמלת את השמחה שבתחיית המתים ובהקמת מדינת ישראל. נוסף על כך, מופיעים פסוקים מתהילים פרק קט"ו המהללים את האל. אף שסגנון ההלחנה הוא אירופי ביסודו, השימוש בטקסטים ממקורות יהודיים המאפיין יצירות רבות של גלעין והשילוב של אלמנטים חזניים מעידים על הקשר ההדוק שלה אל העולם היהודי ואל האתוס הציוני. השפה המוזיקלית של התחיינה משקפת את שאיפת המלחינה לאחידות רב-סגנונית המשלבת בין מצלולים עכשוויים לבין כתיבה קלאסית מסורתית, אגב התייחסות לסגנונות אירופיים מתקופות שונות. היא נפתחת באווירה קודרת המעוצבת על ידי מצלול דיסוננטי הכולל אקורדים דחוסים וממשיכה בסגנון חזני ובתנועות מודליות, אך סיומה מתאפיין בשפה טונלית מובהקת. בחלק המסיים מצוטט קטע מתוך המוטט אקזולטטה יובילטה ("שימחו, עילצו") ק' 165 של מוצרט המשמש כחומר גלם לפיתוח וריאטיבי. הבחירה ברצף המצלולים היוצא מחושך לאור קשורה ישירות לביוגרפיה של גלעין. היא מייצגת את המעבר מטרגדיית השואה, אותה שרדו שני הוריה שהגיעו כפליטים לשבדיה, אל התקומה והמשך החיים שם ומאוחר יותר בישראל. סיומה האופטימי המתעצם באמצעות השאילה ממוצרט והשימוש בשפה הרמונית טונלית משקף את התרוממות הרוח שגלעין חשה כיום. ענת רוזנשיין-ויקס