אודות היצירה

הסונטה לוויולה התפתחה מתוך אימפרוביזציה רבה, בתוספת רעיונות מוסיקליים וצירופים תכניים שנרכשו במשך שנים של מגע יומיומי עם הוויולה שלי, מעשה ידי ניקולו אמאטי. רק כאשר היצירה התחילה לעטות צורה הבחנתי בה בתערובת של ניחוחות מזרח-תיכוניים ובלקניים, והבנתי כי היא משקפת את כמיהתי לילדותי ולמוסיקה הישראלית של שנות החמישים. הפרק הראשון, "מלנכוליה", מנצל את האיכות הרוחנית המהורהרת של צלילי הוויולה. הוא מנוגן ב"אינטונציה אקספרסיבית". תווים שסומנו ב- מונמכים ברבע טון כמעט, ובכך הם מגבירים את האופי המלנכולי של הפרק ואף רומזים למוסיקה ים תיכונית. כמו כן מיושמים בפרק אמצעים אקספרסיביים אחרים; רובאטו, פלאוטנדו וויבראטו במידות שונות, אם גם בחסכנות. הפרק השני, Alla Bulgarese, מתייחס למוסיקה ששמעתי בילדותי בתל ברוך; קהילה של עולים מבולגריה; יותר מאשר לסקרצו מתוך רביעיית כלי הקשת מס' 5 מאת ברטוק, שממנה שאלתי את הכותרת (ואולי עוד מעט יותר מכך). הפרק השלישי, Finale sul ponticello, הוא קפריצ'יו, ובאמצעותו ניסיתי להיפטר ממקצת הנוסטלגיה שנתגלית בפרקים הקודמים. את הסונטה לוויולה סולו ביצעתי לראשונה בשיקגו, במסגרת הוועידה הבינלאומית ה-22 לוויולה, ביוני 1993. עתר ארד