יוסף טל
סימפוניה מס' 4
אודות היצירה
הסימפוניה הרביעית הוזמנה בידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית לרגל יובלה, במלאת 50 שנה להיווסדה. גוף מוסיקלי מרכזי זה
בחיי התרבות הישראלית עבר כחוט-השני בכל חיי, לכן טבעי הדבר, כי תגובתי הרגשית לאירועי היובל קבעה את הרקע שדרבן את
דמיוני כמלחין. הדבר ניכר בכל היצירה, בקטעיה הנלהבים כבקטעיה הליריים, בכל הביטויים השונים.
את טבע התלהבותי בכתיבת היצירה קל היה לתאר, אולם אני מהסס אם לספק למאזין ניתוח מילולי המנסה להסביר שיטה
תיאורטית-מוסיקלית בעזרת מונחים מקצועיים, דבר השייך לבית המלאכה של המלחין, ואינו צריך להטריד את המאזין. כל מאזין מביא
עמו לקונצרט מטען של ניסיון שרכש בדרך כלל בהאזנה בעיקר ליצירות קלאסיות ורומנטיות. התנסות זו יצרה הרגלים, ובעזרתם אפשר
להתמצא בקלות בנבכי המוסיקה הקלאסית.
שונה הוא מצבו של המאזין למוסיקה של המאה ה 20- . השפה המוסיקלית משתנה תדיר, וכתוצאה מכך משתנה גם התפיסה
האסתטית של מוסיקה זו. יסודות מוסיקליים כמו נעימה )מלודיה(, הרמוניה או מקצב )ריתמוס( זוכים לביטויים שונים מאלה השגורים
במוסיקה המסורתית. אולם, למרות שינויים מתמידים אלה בצורות הביטוי, נשארת תופעה אחת יציבה וקבועה ומשותפת לכל
התקופות בקורות המוסיקה: הכוח הסוגסטיבי הזורם מן המוסיקה אל המאזין.
אם המאזין לסימפוניה הרביעית שלי יתמסר לצלילים ללא דעות קדומות, הוא יבין כי לפניו מעין "שירת האקסטאזה" שנייה )ראה
סקריאבין(, המבטאת בדפוסים של מוסיקה בת-זמננו את אירועי היובל.
יוסף טל