אודות היצירה

היצירה הושלמה ב-26 ב-ינואר 1966. היא כתובה לכינור סולו ולשמונה כלי-נגינה: חליל, אבוב, קלרנית, בסון, חצוצרה, נבל, צ'לו וקנטראבס. האווירה הכללית ביצירה קלילה, בהירה ועליזה למדי. פרק ראשון קצר ('לנטו') בנוי על מוטיב ארפג'ו, מלודיה פשוטה בעלייה ומובאה קצרה מן הסימפוניה הרביעית מאת ברוקנר. לפרק ה'קונצ'רטו' עצמו שני חלקים. הראשון, 'סקרצנדו', הוא קטע מחול קל ושמח, והסולן מפגין בו את יכולתו, בעזרתם הרבה של שמונת עמיתיו. מוטיב הארפג'ו מן ה'לנטו מוביל אל החלק השני: 'אנדנטה קון מוטו' - קנטילנה ארוכת נשימה לכינור, השבה ומנוגנת על-ידי הצל'ו. המשכה בנגינת הנבל, והיא שבה ומופיעה, בגרסה אחרת, בנגינת הכינור. מוטיב הארפג'ו מן ה'לנטו' משמש מעבר אל הקדנצה של הסולן. חזרה על ה'סקרצנדו' והמשך פיתוח שלו מובילים לדנצה שנייה, קצרה במיוחד, ולקודה-'פרסטו' וירטואוזית. (ז' שטיינברג)