חנוך יעקבי

חנוך יעקבי נולד בקניגסברג, פרוסיה. הוא למד הלחנה, ויולה ומוזיקה קאמרית באקדמיה הממלכתית למוזיקה בברלין-שרלוטנבורג (1930-1927), בהדרכתם של פאול הינדמית, אמיל בוהנקה, הנס הלקה, יוסף וולסטול ואחרים; כמו-כן למד מוזיקולוגיה באוניברסיטה של ברלין (1928-1927). לפני עלייתו ארצה ב-1934, היה חבר בתזמורת הקאמרית של ברלין בהדרכתו של מיכאל טאובה ובתזמורת הרדיו של דרום-מערב גרמניה. עם עלייתו לארץ, הצטרף לסגל ההוראה של האקדמיה למוסיקה בירושלים (אותה ניהל בשנים 1958-1954), והופיע כמרצה אורח במוסדות רבים אחרים (בין השאר, כאמן הבית ופרופסור-אורח בטכניון בחיפה, 1974/5). הוא נתמנה ויולן ראשון של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור (1958-1936), והיה חבר בתזמורת הפילהרמונית הישראלית (1974-1958), וכן הופיע כמנצח עם התזמורות המובילות בישראל (1951-1943). בשנים 1939-1934 היה חבר ברביעיית כלי הקשת הירושלמית (רביעיית האוזר), והופיע ככנר וויולן עם אנסמבלים קאמריים רבים. הוא הלחין יצירות תזמורתיות (ביניהן שלוש סימפוניות, קונצ'רטי לכינור ולוויולה, וסוויטות תזמורתיות, ביניהן "כינור היה לדוד"); מוסיקה קאמרית למגוון הרכבים; מוזיקה לכלי סולו (פסנתר ונבל); מוזיקה מקהלתית; שירים; ועיבודים לשירי עם. יצירתו "כינור היה לדוד" קיימת בגרסאות מגוונות: לכלי סולני (כינור, ויולה או צ'לו) עם תזמורת כלי קשת או פסנתר; ולתזמורת קאמרית. הקנטטה "עוד יבוא יום" (1944), למלים מאת א' ד' גורדון, זכתה בפרס אנגל בשנת 1956.