תווים לגיטרה קלאסית או אקוסטית

הגיטרה הקלאסית היא יחידה במינה בתחום המוסיקה הקלאסית. דרך הנגינה הייחודית בכלי יצר רפרטואר מצומצם אך איכותי של יצירות עבורו. בעוד שעבור כלי הנגינה הנפוצים האחרים מלחינים רבים כתבו יצירות (פסנתר מעצם היותו פופולרי, כלים מלודיים אחרים דומים זה לזה בצורת הנגינה), מלחין שרצה לכתוב מוסיקה לגיטרה היה מוכרח להיות מעורה בצורת הנגינה בה ולדעת לכתוב תווים לגיטרה. 

הגיטרה בגלגוליה השונים היוותה לאורך ההיסטוריה כלי משמעותי. כמו שהיא נפוצה כיום, גם בתקופת הרנסנס והבארוק שומשה הגיטרה תדיר על מנת ללוות הרכבים או סולנים בעיבודים מתזמורת או הרכבים שונים לתפקיד גיטרה. נוסף על כך, מלחינים מסויימים, כגון אלונסו מודארה וסנטיאגו דה מורצ'יה כתבו כבר אז יצירות קונטרהפונקטיות מתקדמות אשר מנצלות את הפוטנציאל של הכלי.

התקופה שמכונה בפי רבים 'תור הזהב הראשון' של הכתיבה לגיטרה היא המאה ה-19 אשר בה החלו להתייחס לגיטרה ככלי סולו קלאסי לכל דבר ועניין, ומלחינים רבים אשר התמחו בכלי והתמקצעו בכתיבת תווים לגיטרה כתבו יצירות משמעותיות עבורה – כך עד היום.

במאה ה-20 הגיטרה הקלאסית תפסה תאוצה באמריקה הלטינית, ממנה צמחו כמה מהמלחינים הגדולים ביותר לכלי, דוגמת הייטור וילה לובוס הברזילאי.

תווים לגיטרה

תווים לגיטרה נכתבים לרוב באמצעות 'חמשה' אחת אשר בה מופיעים הקולות השונים. מאחר ולגיטרה יש פוטנציאל פוליפוני, לעתים קרובות מופיעים קווים מוסיקליים רבים במקביל. לעתים תווים לגיטרה מופיעים על שתי חמשות, כאשר אחת מיועדת לצלילים ארוכים יותר, והשנייה לקווים המלודיים.

מוסיקה קלאסית ישראלית

המוסיקה הקלאסית בישראל החלה להתפתח בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כאשר הגיטרה הקלאסית כבר הייתה בתור הזהב שלה, ופוטנציאל ההבעה של הכלי הייתה ידועה לכל. מלחינים ישראלים רבים השתמשו בגיטרה על מנת להביע את שעל נפשם, ביניהם: ישראל רשקובסקי, גיורא רוזן, יחזקאל בראון ואחרים. 

הגיטרה מתאימה במיוחד לסגנון ה"ים תיכוני" שהתפתח בארץ בעיקרו על ידי מהגרים מגרמניה. זאת מתוך האופי האוריינטלי והעממי שהגיטרה יכולה להפיק בקלות רבה. מלחינים רבים מאסכולה זו זנחו את הפוליפוניה האירופאית לטובת מרקם הומופוני מזרח תיכוני על מנת לייצג את האדמה עליה הם כותבים את אותן יצירות.

מתוך כך ספרי תווים רבים נכתבו עבור הגיטרה על ידי מלחינים ישראליים, לדוגמה: הסוויטה "זה ילך" מאת אבל ארליך, אשר מפארת את הפוטנציאל המוסיקלי של הגיטרה.